זהר

נד) לבתר דנחית עשן, חכמה לגבי בינה, דאינון דא לשמאלא, ודא לימינא. איהו נחית מלא מאבא ואימא, מלא י״ה, לאוקדא עצים דאינון ת״ח, מסטרא דעץ חיים, דאינון אברים דגופא, דתמן ה׳ העצים ודאי, לאוקדא לון בשלהובין דאורייתא, דאתמר ביה הלא כה דברי כאש נאם יי׳. בשלהובין דנר מצוה ברחימו.

פירוש הסולם

נד) לבתר דנחית עשן וכו׳: אחר שיורד העשן, שהוא ז״א, ודעת, מחכמה לבינה, שהם זה לשמאל וזה לימין, שבינה היא משמאל לז"א, והחכמה היא מימינו, הוא יורד מלא משפע אבא ואמא, שהם חכמה ובינה, מלא, משפע י״ה, לשרוף העצים, שהם תלמידי חכמים, שהם מצד עץ החיים שהוא ז״א, וע"כ מכונים עצים, שהם אברים של הגוף, ששם ה' של העצים, דהיינו אברי מלכות הנקראת גוף ונקראת ה׳ שנשמות ת״ח הם תולדות מז"א ומלכות. ודאי שהכוונה היא, לשרוף אותם בשלהבת התורה, שנאמר בה כה דברי כאש נאם ה'. ובשלהבת של נר מצוה באהבה, דהיינו ברשפי אש האהבה של המצוה.