זהר

נד) אדם כי יקריב מכם קרבן ליי׳. א״ר אלעזר, האי קרא הכי הוה ליה למכתב, אדם כי יקריב קרבן ליי׳. מהו מכם. אלא לאפוקי אדם הראשון, דהוא אקריב קרבנא כד ברא קב״ה עלמא, והא אוקמוה, והכא מכם כתיב, האי אדם, לאפוקי אדם אחרא, דלא הוה מכם. א״ל ר׳ שמעון, שפיר קאמרת, והכי הוא.

פירוש הסולם

נד) אדם כי יקריב וגו׳: אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳. א״ר אלעזר, מקרא הזה כך היה צריך להכתב, אדם כי יקריב קרבן לה׳, מהו מכם. ומשיב, אלא הכתוב בא להוציא את אדם הראשון, שהוא הקריב קרבן, כשברא הקב״ה את העולם. שלא הקריב מבקר וצאן, אלא שור מקרין בעל קרן אחת, (שבת כ״ח:) וכבר העמדנו, וכאן מכם כתוב, אצל אדם הזה, דהיינו אדם כי יקריב מכם, להוציא אדם האחר, דהיינו אדם הראשון, שלא היה מכם. אמר לו ר׳ שמעון יפה אמרת, וכך הוא.