תוכן

נג) אמנם סוד הדעת נקרא משקל לטעם אחר, כי הלא הדבר הנשקל, אם הוא שוה או פחות, לא יוכר אלא בלשון המשקל שבאמצע, ובו יוכר. וידעת, כי סוד לשון, היא הדעת העליון. אמנם במשקל, הוא ע"י אבנא חדא למשקל ביה, כנזכר פרשת כי תשא. והענין, כי לעולם סוד אבן היא י', והוא סוד מוחא וחכמה. אמנם האבן היא סתומה, שאין האור שבו יוצא לחוץ. אך יש אבנים נקובים, כי אז יורד אור האבן שבתוכה דרך הנקב, ועושה אור א' מלמטה דרך הנקב, כמ"ש בע"ה. וסוד האור, בא מטיפת מוחא הנמשכת מחכמה אל הדעת, ומשם נמשך אל הבינה, וע"י הדעת נשקלה אותו אבן אם כבדה או קלה. פירוש: כי הלא כמו כשהאבן היא קלה, עולה הכף מאזנים למעלה, ואם כבידה, יורד כף מאזנים למטה. כך הענין הוא, כי סוד אור זה שבחכמה, אם הוא אור גדול, אז רומז לאבן גדולה כבדה היורדת למטה, ואז אותו האור נמשך למטה, כפי ערך גדולתו וכבדותו, כך ימשוך למטה. ואם הוא קטן, אז קל משקלו, ואינו יורד הרבה, אלא כפי קטנותו וקלותו. הלא ידעת סוד המשקל, ומה ערכה. וזה אופן מדידה א', וזהו בסוד אור החכמה הנמשך ע"י הדעת. וזהו הנזכר בפרשת תרומה, אור מים רקיע. כי סוד אור זה, שהוא הטפה הנמשכת מהחכמה ע"י משקל ע"י הדעת, אם ירד הרבה וימשוך למטה או לא.