תוכן

נג) א"נ, שלכך א"ל שם אהיה, כי כל שמות הקדש, חתמן הקב"ה בשם אמת, שהוא חותמו, בסוד אהי"ה פעם אהי"ה, גימטריא אמ"ת. שאילולי כן, כשהיה אדם מוציא שם מפיו, היה נשרף מהבל פיו, לכן הלביש את השמות, וחתמן בשם אהיה. לכן אמר תחלה אהיה שהוא סוד החותם, ואחר כך הזכיר אהיה עצמו, במלת אשר אהיה. והנה ארז"ל, שמשה אמר להש"י דיה לצרה בשעתה, ולכאורה קשה, וכי נעלם מהש"י, עד בא דבר משה. אלא הענין הוא, כי משה לא הבין כוונת הש"י, שלעולם הש"י לא רצה שיאמר אהיה אשר אהיה, שפירושו אהיה בגלות זה אהיה בגלות אחר, כי דיה לצרה בשעתה כדבר משה, אלא שכוונת הש"י להודיע לו דברי אמת, והעד שלא א"ל כה תאמר. ומשרע"ה סבר, שכוונת הש"י להודיע אהיה אשר אהיה לבני ישראל, לכן הקשה לו דיה. ואז אמר הקב"ה, כה תאמר, כי כדבריך כן היתה כוונתי בתחלה, שתאמר אהיה שלחני אליכם, ולא אהיה אשר אהיה, אלא שלא הבנת כי כוונתי היה רק להודיע לך, ולא לישראל.