זהר

נג) מיומא דראש השנה עד יומא קדמאה דסוכות, אתהדר כפורתא מצפון למערב, כדין ההיא בת אתכפייא, וקיימא ביה ביצחק, ולא בחדוה, ואיהי ב"ת א"ש, ואינון לאו באשלמותא, וע"ד לית תמן הלילא כלל, דהא עשו נפיק ומקטרג. בסוכות, סלקא האי בת. ואישתלימת ביה ביצחק בחדוה, ומתחברן דא בדא, וכדין הלל גמור, עד דאשתכיך רוגזא, וחברותא אשתכח.

פירוש הסולם

נג) מיומא דראש השנה וכו': מיום ​רה"ש עד יום הראשון של סוכות, מוחזרת הכפורת מצפון למערב, אז מתכסה הבת ההיא, שהיא מלכות, ועומדת ביצחק, דהיינו שמקבלת מקו שמאל, ולא בשמחה, והיא ביחוד בת אש (כנ"ל אות נ'). והם אינם בשלמות, וע"כ אין שם הלל כלל, כי עשו, שהוא פסולת הזהב, יוצא ומקטרג. בסוכות עולה הבת ההיא שהיא מלכות, ונשלמת ביצחק בשמחה, שהוא קו השמאל, כי הוא מתלבש בחסדים, שזהו שלמותו, ומתחברים זה בזה. ואז הלל שלם על שנשקט הכעס, דהיינו הדינים של ראש השנה, ונמצא החיבור.