זהר

נג) דרישא דחרבא י׳, גופא דחרבא ו׳, תרין פיפיות דילה ה״ה. נרתקא דילה אדני. וכד איהו יקו״ק בר משכינתיה, איהו דין דחתיך מכל סטרא. כד עאל בנרתקא, תתעביד רחמי, ולא חתיך דינין. ורזא דחרבא בנרתקא, יאקדונק״י, הכי ודאי.

פירוש מעלות הסולם

נג) דרישא דחרבא י׳ וכו׳: כי ראש החרב הוא י׳ של שם הוי״ה, גוף החרב הוא ו' של שם הוי״ה, שני פיפיות של החרב הם ב׳ ההי״ן של הוי״ה. הנרתיק של החרב היינו הכלי שטומנים בו החרב הוא שם אדנ״י. וכשהשם הוי״ה הוא חוץ משכינתו היינו שלא בשעת היחוד, הוא דין החותך מכל צד, וכשנכנס בנרתקו דהיינו בשעת היחוד נעשה לרחמים ולא חותך דינים, וסוד החרב בנרתקו ה״ס היחוד של ב׳ השמות יאהדונה״י כן הוא ודאי.
פירוש : י׳ דהוי״ה ה״ס חכמה שהיא ראש הכל, המשפיע המוחין אל ה׳ עליונה שהיא בינה, אמנם כשהמוחין הם בי״ה שהם חו״ב אינם יכולים להשמיד את הס״א, כי אין לסט״א אחיזה בג״ר, ולכן רק ו״ה יכולים להשמיד הסט״א, וזה אמרו דרישא דחרבא י׳ היינו חכמה שהיא ראשית הכל ושורש, גופא דחרבא ו׳ היינו ז״א שהוא עיקר החרב המשמיד הסט״א. תרין פיפיות דילה ה״ה בינה ומלכות, שע״י השואת הצורה שלהן באים המוחין לכלל גילוי ולכן אינו מספיק פה אחד אלא צריכים לב׳ פיות שסוד הפה של הבינה ישפיע לפה של מלכות. בסדר: שי׳ שהיא חכמה בחי׳ א׳ ושורש הכל משפיעה לה׳ ראשונה, שהיא בחי׳ ב׳. ומהן מקבלת הו׳ שהיא בחינה ג׳, גוף ועיקר החרב ומשפיעה לה׳ אחרונה שהיא בחינה ד׳ ואז נשלמת מציאות החרב. והנה גילוי הדינים הוא מטרם שנזדווג השם הוי״ה עם אדנ״י כי אז נמצאים הדינים בבחינת מלחמה עם הסט״א, והדינים שבב׳ ההי״ן חותכים הראש דסט״א, ובעת היחוד דהיינו אחר שכלו כל המלחמות אז החרב המרומזת בשם הוי״ה נכנסת לנדנה, כי אין עוד קליפות ללחום עמהם, וזה אמרו נרתקא דילה אדני, וכו׳. (עיין בסולם פרשת משפטים אות שצ״ח מאמר חרב פיפיות. ובפרשת שופטים מאמר ד׳ מיתות לסמאל).