זהר

נג) ולאלין נקודין וטעמי ואתוון עביד ההוא סתים וגניז כרסייא טמירא עלאה ועליה אתמר אתה י״י לעולם תשב כו'.

פירוש מעלות הסולם

נג) ולאלין נקודי וטעמי וכו׳: ואלה הנקודות והטעמים והאותיות שבכל פרצופי אבי"ע, עושה אותם, ההוא סתום וגנוז היינו בינה דא"א, שהיא כסא העליון הטמיר, כי בינה דא״א היא כסא לחכמה דא״א. וכשז"א עולה למקום או״א עלאין נאמר עליו אתה ה' לעולם תשב כו'. כמו שיתבאר להלן.
פירוש. טעמים נקודות ואותיות הם ד׳ מדרגות, או״א עלאין שה"ס ג"ר דבינה, מהם הטעמים. ישסו״ת שה״ס ז״ת דבינה, מהם הנקודות. וז״א ומלכות ה"ס אותיות, ועיקר האותיות הוא ז״א, ומלכות יורשת את האותיות מז״א, ולכן גם מלכות היא בסוד האותיות. ולפיכך עצם האותיות ה"ס ז״א ומלכות, שהם ז״ת חג״ת נהי״מ. והם חסרי ג״ר. וכשמשיגים הנקודות שה״ס האורות דישסו"ת יש להם ג״ר דנשמה. וכשמשיגים הטעמים, שה"ס האורות דאו״א עלאין, יש להם ג"ר דחיה. וכל אלה המדרגות נעשו ע״י יציאת הבינה דא״א לחוץ מראש א״א, בסו״ה שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. כי המלה ברא, פירושה: לבר ממדרגת אצילות, שמתוך שבינה יצאה לבר ממדרגת ראש א״א, נעשתה משום זה לבחינת בריאה, בערך הראש דא״א, ע״כ היא בראה בהכרח את זו"ן, שז״א נעשה בבחינת יצירה, כי היוצא מבחינת בריאה נקרא יצירה. ומלכות נעשתה לבחינת עשיה, כי כל היוצא מיצירה נקרא עשיה. אמנם אין להשוותם לבי״ע ממש שמאחורי הפרסא דאצילות, כי אלו בינה וזו"ן עומדים למעלה מפרסא, דהיינו בעולם אצילות עצמו. אלא הכוונה היא בערך הראש דא״א לבד. ובינה זו נחלקה לב' בחינות: ג״ר לפ״ע, וז״ת בפ״ע. ג״ר נתקנו לבחינת או"א עלאין שהם טעמים, המלבישים לא"א מפה עד החזה. וז"ת דבינה שהם מבחינת התכללות זו"ן בבינה. והם שרשי זו"ן הנמצאים בבינה, נתקנו לבחינת ישסו"ת ונקודות, ומלבישים לא"א מן החזה עד הטבור. והבנים שלהם שהם זו"ן, הם נתקנו בסוד אותיות, ומלבישים לא"א מטבור ולמטה, עד סיום עולם האצילות.
וזה אמרו ואלין נקודין וטעמי ואתוון עביד ההוא סתים וגניז וכו׳ היינו הבינה שיצאה מהראש דא״א, (עי׳ בהקדמת ספר הזהר דף י״ג בסלם מאמר מי ברא אלה) שבינה זו נקראת האי סתים עתיקא, וממנה נתקנו ונעשו כל המדרגות הנ״ל באצילות, וכשז״א עולה לאו"א עלאין, ומשיג ג״ר דחיה עליה נאמר אתה ה׳ לעולם תשב וגו', כמו שיתבאר להלן.