זהר

נג) ואמאי קשרין ליה בהדה לא״ח עם ד', כלילא מארבע פרשיין. בגין דלא יהא פרח מינה, ואשתארת יחידה איכה ישבה בדד. ובגין דא קשרין ליה בהדה בכמה קשרין דתפילין, בכמה קשורי דציצית, דלא יזוז מינה.

פירוש מעלות הסולם

נג) ואמאי קשרין ליה וכו': שואל ולמה כשקושרים אותו היינו לז״א עמה היינו עם מלכות רחל. אנו מיחדים מקודם לא״ח שהוא ז״א עם ד׳ היינו לאה שהיא כלולה מד' הפרשיות. ומשיב משום שלא יהיה פורח ממנה, ותשאר לבדה כמ״ש ​איכה ישבה בדד. ומשום זה קושרים אותו עמה בכמה קשרים של תפילין, ובכמה קשרים של ציצית שלא יזוז ממנה.
ביאור הדברים: נודע אשר ז״א הנקרא ישראל נבנה כלו ממוחין דבינה וכמו שבינה נחלקה לג״ר וז״ת אשר הג״ר הם חסדים מכוסים ודוחים חכמה והז״ת הם חסדים מגולים בהארת חכמה, כן ז״א הנבנה מאמא הוא בסו״ה ואנכי איש חלק, אשר מחזה ולמעלה שלו מאירים ג״ר דאמא בבחי׳ חסדים מכוסים. ומחזה ולמטה מאירים ז״ת דאמא שהם בחינת חסדים מגולים. ולהיותן ב׳ בחינות כמעט הפוכות, לכן קראו הכתוב איש חלק. מלבד הפירוש חלק על שהוא חלק משערות. ומטעם זח גם בחינת נוקבא שלו נחלקת ג״כ לשנים כי יש נוקבא עליונה מבחי׳ מלכות דג״ר דאמא שהיא בחינת חסדים מכוסים הנקראת לאה. ומקומה הוא במקום החג״ת שלו עד החזה דהיינו במקום החסדים המכוסים. ויש לו נוקבא שניה מבחינת מלכות דז״ת דאמא שהיא בחינת חסדים מגולים. הנקראת בשם רחל. ומקומה הוא מחזה ולמטה שלו דהיינו במקום החסדים המגולים.
והנה בחצות לילה כשמגיעים המוחין דאו״א לזו״ן המורידים את המלכות מבינה למקומה אשר אז חג"ת דז״א נעשו לחב״ד ונה״י לחג״ת ויוצאים לו נה״י חדשים הנבררים מבריאה, נמצא שלאה שהיתה מסתיימת בנקודת החזה דקטנות מסתיימת עתה במקום היסוד כי נה״י נעשו לחג״ת ונקודת החזה ירדה למקום עטרת יסוד שמקודם לכן, אשר עמהם ירדו רגלי לאה עד סיום ז״א. ונבחן אשר לאה שאלה כלים דרחל כי נה״י הם מקום רחל. ורחל יורדת לבריאה. ונבחנת בלשון שאלה משום שאין זה רק לשעתו בלילה כדי להמשיך בחינת כלי ורוחא לצורך רחל. ובבוקר היא חוזרת למקומה ומחזירה המקום לרחל.
אמנם ביום, אחר אשר כבר נשלמו הארת כלים דרחל בלילה הנה רחל עולה שוב באצילות עם ט׳ הנקודות התחתונות דתוספות שנתחברו אליה בבריאה ואז נעשה הזווג דפב״פ עם ז״א בכל קומתו ואז רחל שואלת כלים דלאה כי גם מקום לאה אשר הוא מחזה ולמעלה נעשה לחסדים מגולים. ולאה נדחית לאחוריים משום שאין זה טבעה ונטייתה כי היא תמיד חפצה בחסדים מכוסים. (עיין בשער הכוונות בשער דרושי הלילה).
וב׳ הזווגים הנ״ל נעשים בעת קריאת שמע בסוד יחוד עליון ויחוד תחתון, אשר ביחוד העליון נעשה הזווג עם לאה בסוד א״ח ד׳ ולאה כוללת גם את רחל בסו״ה יקוו המים אל מקום אחד שהם ו״ק דז״א ותראה היבשה היא לאה בהתכללות רחל שאצלה שייכת ראיה שהיא הארת חכמה וכוללת כל ד׳ הפרשיות שהן חו״ב תו״מ. ואח״כ בברוך שם וכו' יורד ז״א למקום רחל, ורחל עולה לאצילות בסוד ויקרא אלקים ליבשה ארץ ומה דהוית יבשה אתעבידת ארץ מוציאה פירות ואבים, ועולה מבי״ע לאצילות עד הזווג דפב״פ דשמונה עשרה.
וזה אמרו דנטרין צפרא קדישא ישראל בינייהו אשר בני ישראל שומרים את השכינה הקדושה המאירה בחכמה ושומרים אותה שהחיצונים לא ימשיכו את החכמה שבה ממעלה למטה וקראן בה לישראל וכו׳ ומזמינים את ז״א שימשיך את המוחין הגדולים בלבוש היקר דחסדים שלו המתגלים בדינין שבה, כי אין הדינים נעברים מן הנוקבא אלא אחר שהיא רואה את המוחין הגדולים שהמשיך ז״א ע״י הדינים שלה, וכיון שראתה זאת מתבטלים הדינים והס״א נפרדת ממנה. והיינו שמע ישראל הא נחית לגבה, שיורד ממקומו שהוא בחסדים מכוסים למקום הנוקבא המאירה בחסדים מגולים והיינו שמע קול דאשתמע ומתייחדים החכמה בתוך החסדים. צריך לקשרא ליה בהדה וכו' היינו להשליט את החסדים שלו שהחכמה תאיר רק ממטה למעלה כטבע החסדים ואז הם ביחודא חדא בלא פירודא כלל. ושואל ואמאי קשרין ליה בהדה לאה עם ד׳ כלילא מד׳ פרשיין כיון שעיקר הזווג הוא לרחל למה אנו עושים היחוד העליון עם לאה שהיא בסוד ד׳ כלולה חו״ב תו״מ שהם ארבע פרשיות, ומשיב בגין דלא יהא פרח ממנה וכו'. פירוש כי ב׳ מעלות יש ביחוד העליון שהוא א"ח ד': א׳, כי לאה מקומה מחזה ולמעלה שהוא מקום ג"ר דז״א, והג״ר בכל מקום שהן יכולות לקבל חכמה בלי לבוש של חסדים, ולכן בהתגלות בחינת קו שמאל בלאה מהתכללותה בכלים דרחל אין זה פגם כלל. כי החכמה מתלבשת בה בלי לבוש החסדים. וב׳ כי אין החכמה מקובלת בה לצורך עצמה אלא לצורך רחל. ואח״כ אנו מעלים את רחל עצמה וז״א יורד למקומה וממתיק את הדינים שלה עם המוחין הגדולים הממשיך על ידם. וזה אנו לא יכולים לעשות בלי ההכנה של הזווג עם לאה כי אין לז״א שום השתוות עם רחל טרם שממשיך לה החסדים ומלביש הארת החכמה, בסוד ואנכי איש חלק כנ״ל והוא פורח ממנה כי הם כשני הפכים. ובג״ד קשרין ליה בהדה וכו' כי כל הקשרים הם בסוד המשכת חסדים דלא יזוז מינה.