זהר

נב) ואי תימא מנלן. ממלה דאיהי באתגליא, דכתיב לך רד כי שחת עמך, שרי לארמא רצועה, ומשה דלא הוה ידע ארחא דאמא, שתיק. כיון דחמא קב"ה כך, אנקיד ליה, ובטש ביה, ואמר ועתה הניחה לי, מיד ארגיש משה, ואחיד בדרועיה דקב"ה, דכתיב זכור לאברהם, דא דרועיה ימינא, ובג"כ לא נחית רצועה.

פירוש הסולם

נב) ואי תימא מנלן וכו': ואם תאמר, מאין לנו זה. הוא מדבר שהיה בגלוי, שכתוב, לך רד כי שחת עמך, התחיל הקב"ה להרים הרצועה. ומשה שלא היה יודע דרכה של האם, דהיינו להחזיקו בימין ולעכבו, היה שותק. כיון שראה הקב"ה כך, רמז לו, ודפק בו, ואמר, ועתה הניחה לי. מיד הרגיש משה, ואחז בזרוע של הקב"ה, שכתוב זכור לאברהם. שזה היא זרוע ימין, דהיינו חסד. ומשום זה לא הוריד הרצועה.