זהר

נב) כד מתדבקין דא בדא, אתיילדן כהאי חיה דאולידת סגיאי בקטרא חדא. כ"ב אתוון סתימין, כ"ב אתוון אתגליין, י' סתים, י' גלייא. סתים וגלייא, במתקלא דטפסין, אתקלו.

פירוש הסולם

נב) כד מתדבקן דא בדא וכו': מסיים כאן לפרש המאמר דלעיל, שאומר שז"א נגלה ואינו נגלה. ומפרש, כשנתדבקו הימין והשמאל דבינה, זה בזה, נולדו, כחיה הזו שמולידה הרבה בבת אחת, כ"ב אותיות סתומות, שהם כללות האורות דז"א, שה"ס ימין. וכ"ב אותיות מתגלות, שהם כללות האורות דנוקבא דז"א, שהם סוד, ב' יודין שבראש וסוף של יאהדונהי, שהוא צירוף הויה אדנ"י שהם זו"ן, אשר י' שבראש שהיא יוד דהויה שהוא ז"א, היא סתומה, שאין הארת החכמה מתגלה בה והי' שבסוף שהיא של אדני, היא מתגלית, שהארת חכמה מתגלה בה. סתום וגלוי, שהם ימין ושמאל, נשקלו במאזנים המטפסים, כלומר שכפות המאזנים מטפסים ועולים מטפסים ויורדים. שה"ס קו האמצעי המשוה ב' האורות ימין ושמאל שישקלו בשוה, ונתיחדו זב"ז. פירוש. לפיכך אפשר לומר שהחכמה נגלית ע"י ז"א שהוא קו האמצעי, ואפשר לומר שלא נגלה בו, להיותו בחינת כ"ב אותיות הסתומות. אמנם בו התחיל הגילוי בסוד קו האמצעי והגילוי עצמו הוא במלכות. שה"ס כ"ב אותיות הנגלות. וע"כ אומר עליו, אתגליא ולא אתגליא.