זהר

נב) עד לא קטל קב"ה לנוקבא, הארץ היתה תהו. תהו היתה. ולבתר דקטל לה, הוה בהו, שראת לאתקיימא. וחשך על. עד לא הות נהירא עובדא דעבד.

פירוש הסולם

נב) עד לא קטל וכו': עד שלא הרג הקב"ה את הנוקבא של הלויתן, ​הארץ היתה תהו. תהו היתה, ולאחר שהרגה, היתה הארץ. ובהו, שפירושו, שהתחילה הארץ להתקיים. וחשך על פני תהום, הוא משום, שהפעולה שעשה, עד לא האירה.
ביאור הדברים. כי נתבאר לעיל (פרשת לך דף י"ג ד"ה ולפיכך) שד' פעולות נוהגות בקו אמצעי בבואו לעשות שלום בין ב' הקוים ולחברם זה בזה. א) ה"ס צמצום א'. ב) המסך דצמצום א'. ג) צמצום ב'. ד) הוא המסך דצמצום ב', שבו יוצא קומת החסדים ליחד ב' הקוין זה בזה. עש"ה, שאין להכפיל דברים. וזסו"ה והארץ היתה תהו וכו'. כמ"ש לעיל (בראשית א' דף כ"ח ד"ה היתה).
ובזה תבין ב' הענינים הנאמרים כאן בתנין הגדול. א) שהרג לנוקביה. ב) שגם מחץ ראשו של הזכר עצמו, וניקב נקב בראשו, בסו"ה שברת ראשי תנינים וגו'. כי הם ב' מיני מסכים הנ"ל דצמצום א' וב', הבאים עם המסך דחירק שבקו אמצעי, שבמסך דצמצום א' הרג את הנוקבא של התנים הגדול, ובמסך דצמצום ב' מחץ ראשו של הזכר. והזהר שלפנינו, הולך ומבאר הטעמים למה באים ד' הפעלות הללו.
וז"ש, עד לא קטיל קב"ה לנוקבא הארץ היתה תהו, דהיינו שנמשכה עליה כח הצמצום א', שהוא הכנה אל ביאת המסך דצמצום א' על ידי קו האמצעי. ולבתר דקטיל לה הוה בהו. דהיינו אחר שקו האמצעי גילה המסך דצמצום א' ההורג את הנוקבא דתנין, ויצא עליו קומת הזווג שהיא קומת רוח, נמתקה הארץ על ידי המסך הזה, ונקראת בשם בהו. שראת לאתקיימא, להתקיים ע"י קומת רוח הזאת, שיצאה על מסך דצמצום א'. וחשך עד לא הות נהירא עובדא דעבד, כי האור חזר ונעלם ולא האיר ונעשה חשך, וחשך זה עבר לבחי' צמצום ב', דהיינו שהגיע עד הבינה. ובזה נעשה הכנה למסך דצמצום ב', כמ"ש לפנינו.