תוכן

נב) ונבאר ענין זה, ובזה יובן ג"כ, למה מואב נקרא ע"ש האב, משא"כ בעמון. והענין, כי הלא ז"א בתחלה הוא בסוד ו"ק לבד, ואחר כך נתגדל ע"י מוחין דגדלות. ונודע, כי יש לו מוחין דאו"א, ובאין מלובשין בנה"י דאו"א. וכבר נתבאר אצלינו, ובפרט בסדר התפלה וק"ש, כי תחלה נכנסין ו"פ תתאין דנה"י דאמא, ועדיין נקרא הז"א בבחינת ו"ק לבד, ואז מתגלים הארת ה"ג ומתפשטין בז"א כנודע, (אע"פ שלא נכנסו ג' פרקין קדמאין דאמא, וממקומן מאירים ויורדין תוך ז"א, והנה תחלה נכנסין הגבורות ומתפשטין בז"א כנודע) וכבר ידעת, כי לאה ורחל מן הה"ג עיטרא דגבורה נעשו ב' פרצופים, לכן בתחלת ירידת וכניסת הה"ג תוך ז"א בראשו, אז נעשה פרצוף לאה במקום המכוסה. ואח"כ יורדים הגבורות יותר למטה עד מקום רחל, מקום הגלוי, ומתקנים ונעשים פרצוף רחל. ולהיות כי עדיין לא נכנסו מוחין דאבא, אשר הם המבטלים את כח הקליפות, בסוד המחשבה שמבררת וזורקת הש"ך ניצוצין כנודע, לכן אז הקליפות אוחזין באותן הגבורות שירדו על הסדר, תחלה בלאה, ואח"כ ברחל. ובבחינה זו, תקרא לאה בכירה, ושם הקטנה רחל, ועד"ז קדם עמון למואב. והנה החסדים עדיין לא נכנסו תוך ז"א, ונשארו למעלה מעל ראשו, כי כיון שעדיין לא נכנסו מוחין דאבא, המבטלין ומשביתין וכורתין את הקליפות לגמרי, אם היו נכנסין, היו הקליפות אוחזין גם בחסדים, והיה פגם גדול מאד. נמצא כי הגבורות לבדם ירדו תחלה, כאשר ירדו רק בחינת מוחין דאמא של ו"ק דז"א, כי אע"פ שיתאחזו בהם חיצונים, אין כ"כ פגם, כמו אם יתאחזו ח"ו בחסדים. ובפרט, כי אדרבה כוונתו יתברך לתת חיות אל הקליפות מה"ג, אשר הם שורש הקליפות. משא"כ בחסדים. לכן הגבורות לבדן ירדו בז"א, בהיותו בן ו"ק, משא"כ החסדים.