זהר

נב) בגיני כך, יעקב בההוא זמנא, כתיב, ויחלום והנה סלם מוצב ארצה, מהו סלם, דרגא דשאר דרגין ביה תליין, והוא יסוד דעלמא. וראשו מגיע השמימה, הכי הוא, לאתקשרא בהדיה. וראשו מגיע השמימה, מאן ראשו. ראשו דההוא סלם. ומאן איהו, דא דכתיב ביה ראש המטה, בגין דאיהו ראש מהאי מטה ומנה נהיר. מגיע השמימה, בגין דאיהו סיומא דגופא, וקאים בין עלאה ותתאה, כמה דברית איהו סיומא דגופא, וקאים בין יריכין וגופא, ועל דא מגיע השמימה.

פירוש הסולם

נב) בגיני כך יעקב וכו': משום זה, יעקב בזמן ההוא, דהיינו מטרם שנשא אשה, כתוב בו, ​ויחלום והנה סולם מוצב ארצה. מהו סולם. הוא מדרגה, שכל שאר המדרגות תלויות בו. דהיינו הנוקבא, שהיא השער לכל המדרגות. ולא גרסינן ואיהו יסוד דעלמא, כי גליון היה, והכניסוהו המעתיקים בפנים הזהר. ובספרים ישנים אינו נמצא, זולת בדפוס מונטבא, שהמדפיסים נמשכו אחריו. ובע"ח שכ"ב שער מוחין דקטנות מביא שהסולם הוא יסוד. ולע"ד אינו מהאריז"ל.
וראשו מגיע השמימה: בן הוא מגיע השמימה כדי להתקשר עם השמים. וראשו מגיע השמימה, שואל, מי הוא ראשו. ואומר. הוא הראש של אותו הסולם, ומי הוא. הוא שכתוב בו ראש המטה, דהיינו יסוד, שהוא ראש הנוקבא הנקראת מטה, ונקרא היסוד ראש המטה, משום שהוא ראש למטה ההיא, שהיא הנוקבא, והיא מאירה ממנו, מן היסוד, וע"כ נבחן שהוא ראש שלה, מגיע השמימה: משום שהוא סיום הגוף, שהוא ת"ת הנקרא שמים, כי היסוד דבוק תחת הת"ת, ועומד בין העליון שהוא ז"א, ובין התחתון שהוא הנוקבא, בדומה לברית שהוא סיום הגוף, ונמצא בין הירכים והגוף, ועל כן אומר הכתוב, מגיע השמימה. אשר הראש של הסולם, שהוא יסוד דז"א מגיע השמימה, שהוא דבוק בז"א הנקרא שמים.