זהר

נב) ותאנא אמר רבי שמעון, הוא רמאי, ומעולם רמאי, ושכן יצר הרע, דאיהו רמאי. הדא הוא דכתיב בת בתואל הארמי גרמא רמאה, מפדן ארם, מצמד רמאין, כדתנן פדנא דתורא שהוא צמד. אחות לבן, אחות יצר הרע הארמי, כדתנן, בתחלה שהיה מנוול בחטאות בזה העולם, נקרא לוט. לעתיד לבא שלא יהא מנוול כדבקדמיתא, כמאן דסחי ומטביל מסאבותיה, קראן ליה לבן. על כל פנים אין יצר הרע בטל מן העולם.

פירוש הסולם

נב) ותאנא אמר רבי שמעון וכו': ולמדנו אמר ר"ש הוא רמאי, דהיינו העצם דשדרה, ובא מעולם רמאי, דהיינו מפדן ארם, ושכן יצה"ר שהוא רמאי, דהיינו רישא דחויא שהוא היצר הרע והוא מלאך המות כנ"ל. וזהו שכתוב, בת בתואל הארמי, היינו עצם דשדרה הרמאי, מפדן ארם, היינו שבא מעולם רמאי, מצמד רמאים, כמו שלמדנו, פדנא דתורא, שפירושו צמד בקר, אף פדן ארם פירושו צמד רמאים. אחות לבן, היינו אחות יצר הרע הרמאי. פירוש פדן ארם, ה"ס המקום שמשם ניזון ויונק הגוף, שהוא כלול מב' המלכיות הנ"ל, אשר בעת שהגוף הולך בדרך הישר נגנזה שם בעדו המלכות דמדת הדין ורק מלכות דמדת הרחמים מגולה עליו. וזה נראה כרמאות, שהמקום מחפה על מדת הדין, והגוף מקבל מוחין כמו שלא היה כלול כלום ממלכות דמדת הדין. ובשעה שאין הגוף הולך בדרך הישר, אז המקום מגלה עליו המלכות דמדת הדין וכל המוחין מסתלקים ממנו. וגם זה נראה כרמאות, משום שאלו המוחין המלובשים בכלי דבינה דגוף היו צריכים להשאר בו. כי רק כלי דמלכות נפגמה, ולא כלי דבינה. אלא משום השתוף דמדת הרחמים בדין שהיה מקודם לכן, המערב בינה ומלכות יחדיו זו בזו, ע"כ נסתלקו המוחין גם מכלי דבינה. ונמצא שיש כאן צמד רמאים, רמאות א' מהמלכות הממותקת ורמאות ב' מגילוי המלכות דמדת הדין, כמבואר.
כדתנן בתחלה וכו': כמו שלמדנו, בתחלה שהיה מנוול בחטאים בזה העולם נקרא לוט, לעתיד לבא שלא יהיה מנוול כבתחילה, שיהיה דומה כמי שרחץ וטבל מטומאתו, קוראים אותו לבן. על כל פנים, אין יצר הרע בטל מן העולם.