זהר

נב) רבי חזקיה אומר, מקום כל העולם כלו, היא נקודה אחת, אשר עליה עומד הכל. והכבוד אינו ברוך אלא ממקומו. דכתיב, ברוך כבוד ה' ממקומו.

פירוש הסולם

נב) ר' חזקיה אמר וכו': רח"א, מקום כל העולם כולו, היא נקודה אחת, אשר עליה עומד הכל. והכבוד אינו ברוך אלא ממקומו. שכתוב, ברוך כבוד ה' ממקומו.
ביאור המאמר. כתוב, לשלג יאמר הוי ארץ. שלג, ה"ס המלכות מצד המצב הא', שאז היתה דבוקה בקו שמאל דבינה בלי ימין, וע"כ נקפאו אורותיה, והמים, שהם האורות, נקפאו והיו לשלג (כמ"ש בזהר בראשית א' דף רמ"ז בד"ה ימא דקאפו ע"ש), והנה השלג, מלבד שאינו עושה פירות, אינו ראוי לכלום, והקב"ה אמר לשלג, הוי ארץ. שאמר לשלג, שאינו ראוי לכלום, הוי ארץ מוציאה פירות ונותנת מזון וחיים לכל חי. ואיך אמר את זה. הוא סוד מ"ש לה, לכי ומעטי את עצמך, שירדה ובאה תחת המסך דחזה דז"א, והמסך הזה מיעט קומתה, שלא תוכל לקבל עוד מבינה, אז נתדבקה בז"א שהוא ימין, וקבלה ממנו חכמה וחסדים יחדיו, שהחכמה נתלבשה בחסדים, ואז נעשית ארץ מוציאה פירות, ונותנת מזון לכל חי. וענין האמירה שאמר לה, הוי ארץ, הוא תקון המסך שימעט קומתה. שע"י תקון זה נתדבקה בז"א והיתה לארץ וכו'. וענין המסך הזה נבחן ג"כ למדה, משום שמודד קומתה שתהיה למטה מז"א, שע"י המדה הזו, נתתקנה להיות ארץ מוציאה וכו'.
וז"ש (באות מ"ד), כשנטל הקב"ה את השלג, שהוא המלכות מבחינת המצב הא', וזרק לתוך המים, דהיינו לאורות דז"א שמחזה ולמטה. מתחת כסא כבודו, שלקח אותה המלכות מתחת הבינה, הנקראת כסא הכבוד, שהיא כסא אל החכמה. והוא משום שהמלכות דמצב הא' היתה דבוקה תחת הבינה בקו שמאל שלה, וע"כ לקחה משם. נטל כשיעור שעלו, שעלו פירושו אותו המסך שמדד ומיעט קומתה, שתהיה למטה מקומת ז"א, ועם המסך הזה לקח השלג, שהיא המלכות דמצב הא', ומיעטה והורידה למטה מחזה דז"א.
וז"ש (באות מ"ה), כשיעור שליש זרת נטל, אינו חולק על ר' חזקיה, אלא שהוא מבאר עיקר כח הדין שבמסך דחזה, שפעל על המלכות, להורידה למטה מקומת ז"א. כי במסך דחזה יש ג' בחינות דינים מג' קוין, וקובץ הדינים האלו נקראים זרת, שהוא מלשון זר וזרות. וכן ה"ס זר זהב. שהדינים דקו ימין, הן שנעשו מעלית המלכות לבינה. והדינים דקו שמאל, הן מחשך וקפאון שבשמאל. והדינים דקו האמצעי, ה"ס מסך דמנעולא. ומשום שנמשכים מג' קוין ע"כ נבחנים לג' שלישים של הזרת. ואומר ר' יודאי, ששיעור המדה שבה לקח השלג והורידה למטה מקומת ז"א, הוא שליש זרת, דהיינו שלישו התחתון, הנמשך מקו אמצעי (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח ע"ש), כשיעור שליש זרת נטל, דהיינו המנעולא, וזרק לתוך המים, ובכחה זרק השלג לתוך המים דז"א שמחזה ולמטה. דכתיב, וכל בשליש עפר הארץ אשר בשליש הכונה היא על השליש התחתון של הזרת. שבו נתתקן השלג להיות עפר הארץ. וכתיב, כי לשלג יאמר הוי ארץ, שבכח שליש הזרת, אמר לשלג שיהיה ארץ מוציאה פירות ונותנת מזון וחיים.
והנה בתחילת המיעוט והירידה של המלכות היו המים דז"א מכסים אותה כולה, ולא היתה נראית, דהיינו שבטלו את החכמה שהיתה בה, המכונה ראיה. ואח"כ השפיע לה ז"א חכמה וחסדים, ועלתה למעלה מן המים ונראית. וז"ש (באות מ"ו), ומתחת המים נקפא מקום אחד בתחילה וכו' שהשלג ירד מתחת המים תחילה, ונעשית משם אבן אחת משוקעת באמצע תהום, דהיינו שהיא נשקעה באמצע התהום, שהדינים של התהום סבבוה מכל צד ולא היתה נראית, דהיינו שנתבטלה החכמה שבה. ואח"כ השפיע לה ז"א ג"ר, ועלתה למעלה ונראית בציון, שהחכמה נגלתה בה שוב, והיתה נראית, והיא נקודת העולם, שכל העולם נסמך על נקודת ציון, ששם הארת החכמה. ורבי יוסי חולק, שאין לומר שעל נקודת ציון עומד העולם, כי המלכות לית לה מעצמה כלום אלא מה שז"א נותן לה. וע"כ אין לומר עליה, אלא שהיא בית קבול לקבל לכל העולם. וז"ש (באות מ"ז), רבי יוסי אומר, סגלגל וסגולגלתא לא מתמוקמי, שהמלכות שה"ס עגול וכדור, אין לה עמידה בפני עצמה שהעולם יעמוד עליה, מפני שאין לה מעצמה כלום. אלא מגו חד נקודה, שהיא נקודת ציון, באמצע ההיא נקודה, איהי מקומו של עולם, ששם המקום ובית הקבול בשביל כל העולם, ומשם נתפשטה הארץ לכל רוחותיה, דהיינו לד' רוחות העולם, שהם חו"ג תו"מ.
וז"ש (באות מ"ח), בשעה שנקפאה הארץ מתחת המים, דהיינו אחר שהשלג, שה"ס המלכות דמצב הא' ירדה מתחת האורות שמחזה ולמטה דז"א, והמים כיסו אותה, דהיינו שבטלו החכמה שבה, כנ"ל. מה כתיב, יקוו המים אשר מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, דהיינו שז"א חזר והשפיע בה חכמה וחסדים, והראיה חזרה למלכות שז"ס ותראה היבשה. כיון שראו המים היבשה, היו רוצים לכסותה ולבטלה כבתחילה, עד שגער בהם הקב"ה, דהיינו שמיעט החסדים שבהם, ונסו, מפני היבשה. וז"ש (באות מ"ט), ואע"פ שהיו נסין לא היו משתככין, שעוד רצו לכסות הארץ. מאי טעמא. מפני שהיו מכסים עליה בתחילה וכו' וע"כ לא שקטו. מה עשה הקב"ה, נטל כמין צרור של חרש, שה"ס המסך שבחזה דז"א, ששם צרורים הדינים, וחקק בו שמו של ע"ב שמות, כי ע"ב שמות הם בחג"ת דז"א בסוד הכתובים, ויסע, ויבא, ויט, (כמ"ש בזהר בשלח אות קע"ג), והמסך דחזה מקבל השם ע"ב מחג"ת דז"א, שנבחן, כמו שהוא חקוק עליו. והשליך לתוך המים, שהשם ע"ב מאיר חכמה וחסדים במים שמחזה ולמטה דז"א, ועמדו מיד וכו'. ובאיזה מקום עמדו, בציון וכו'. כלומר, שעמדו ונתיחדו עם נקודת ציון, הנ"ל, ששם מקום גילוי החכמה. וז"ש, מכלל יופי, זה שמו של הקב"ה, שהוא החכמה שהוא בציון.
וז"ש (באות נ"א), הנשבע באמת בשמו של הקב"ה, צרור זה וכו', כי בשבועת אמת גורם קיום לצרור זה, הממשיך שם ע"ב למטה מחזה. והעולם מתקיים על ידו. והנשבע לשקר אותו צרור עולה ומסתלק ורואה שהוא שוא, ששבועת שקר גורמת להסתלקות המסך דחזה והארת השם ע"ב, ואז העולם מתמוטט וכו'. שהמים רצים שוב לכסות הארץ וכו' כנ"ל. וז"ש (באות נ"ב), מקום כל העולם כלו היא נקודה אחת וכו', שהיא נקודת ציון כנ"ל. והכבוד אינו ברוך אלא ממקומו, מפני ששם מקום גילוי החכמה כנ"ל.