זהר

נב) ועוד באורח רזא, דכלהו עניים מסטרא דאת ד', דאתמר בה דלותי ולי יהושיע. ואות ד' דאחד, דצריך לארכאה בה, הה"ד להאריך ימים על ממלכתו, ובג"ד, צריך לארכאה על פתורא, דאיהי ד', כלילא מד' רגלין דפתורא. בגין יקרא דאת דלי"ת, צריך לארכאה על פתורא, בגין עניים.

פירוש הסולם

נב) ועוד בארח רזא וכו': ועוד. בדרך סוד, כי כל העניים הם מצד אות ד', שנאמר בה ​דלותי ולי יהושיע. ואות ד' דאחד צריכים להאריך בה, ז"ש ​להאריך ימים על ממלכתו, ומשים זה צריך להאריך על השלחן, שהוא ד', שכלול מן ד' רגלי השלחן. ומשום כבוד אות ד' צריכים להאריך על השלחן בשביל העניים.
פירוש. כשהמלכות מקבלת משמאל בלי ימין, שה"ס חכמה בלי חסדים, היא בחשך ובדלות (כנ"ל ב"א דף מ"ז אות ל"ד ד"ה נפק) משום שהחכמה אינה יכולה להאיר בה בלי התלבשות בחסדים. ונקראת אז המלכות, ד', מלשון דלות. והשלחן שהוא בצפון יורה על בחינת ד' הזו של המלכות. וז"ש, דכלהו עניים מסטרא דאת ד', וכו', וד' דאחד צריך לארכאה בה. כי א"ח דאחד יורה על ט' ספירות דז"א שמשפיעים חסדים אל הד', שאז מתלבשת החכמה של הד' בחסדים של אח, והחכמה מתגלית במלכות. וגילוי חכמה מכונה אורך. וז"ס שצריך להאריך בד', דהיינו להמשיך לה חסדים כדי שתתגלה החכמה. וז"ש, להאריך ימים על ממלכתו. כי המלכות שה"ס ד' דאחד היא קצרת ימים שהחכמה שבה היא כבויה ואינה מאירה. וע"י החסדים היא משגת אריכת ימים. שה"ס גילוי הארת החכמה. וז"ש, צריך לארכאה וכו' בגין עניים, דהיינו אותם ששרשם מאות ד', שהם עניים כמו המלכות, יקבלו שפע החסדים, ויחיו. וז"ש (באות נ"א) דעני חשוב כמת, כי להיותו נמשך מן ד' זו, הרי כל אורותיו כבוים, והוא דומה למת, וע"י הצדקה, שה"ס המשכת החסדים, מתלבשת החכמה בחסדים, ומאירה. ואור החכמה נקרא אור החיים. וז"ש ואיהו מחיה ליה.