זהר

נב) ואי תימא, הא תנינן, דלית חדוה קמי קב"ה, כד איהו עביד דינא בחייביא. אלא ת"ח, בשעתא דאתעביד דינא בחייביא, חדוון ותושבחן קמיה, על דאתאבידו מעלמא, והני מלי, כד מטא ההוא זמנא, דאוריך לון, ולא תאבן לגביה מחובייהו, אבל אי אתעביד בהו דינא, עד לא מטא זמנייהו, דלא אשתלים חובייהו, כד"א כי לא שלם עון האמורי עד הנה, כדין לית חדוה קמיה, ובאיש קמיה על דאתאבידו.

פירוש הסולם

נב) ואי תימא וכו': ואם תאמר, הרי למדנו, שאין שמחה לפני הקב"ה כשהוא עושה דין ברשעים. אלא בא וראה, בשעה שנעשה דין ברשעים שמחה ורנה לפניו על שנאבדו מהעולם, במה דברים אמורים כשהגיע הזמן שהמתין להם שיעשו תשובה, ולא שבו אליו מחטאם, אבל אם נעשה בהם הדין מטרם שהגיע זמנם, ועוד לא נשלם עונם, כמו שאתה אומר ​כי לא שלם עון האמורי עד הנה, דהיינו שעוד אפשר שיעשו תשובה, אז אין שמחה לפניו, ורע לפניו על שנאבדו.