זהר

נב) א״כ חוטמא למאי נפקא מניה. ויפח באפיו נשמת חיים, דא איהי דיוקנא דעל ב״נ, דאתמר ביה ויחלום והנה סלם. סלם ודאי איהי נשמת חיים, כרסייא לשם ידו״ד דאיהו היראה והאהבה התורה והמצוה ובה שריא, והאי כרסייא, מנה גזורות כל נשמתין דישראל, ואיהי דיוקנא על רישא דב״נ.

פירוש הסולם

נב) א״כ חוטמא למאי וכו׳: שואל, א״כ החוטם של האדם למה עשאו הקב״ה. ומשיב, ויפח באפיו נשמת חיים, זו היא צורה שעל האדם, שנאמר בו, ויחלום והנה סולם, סולם, ודאי הוא נשמת חיים, שהיא מלכות, שהוא כסא לשם הויה, שהוא יראה ואהבה ותורה ומצוה, שיראה ואהבה הם י״ה, ותורה ומצוה הם ו״ה, כנ״ל. ובה, בנשמת חיים, שורה השם הויה. וזה הכסא, שהוא הסולם, ממנו נחתכות כל נשמות ישראל, והוא צורה על ראשו של האדם.