זהר

נב) ותאנא, האי דכתיב, וירד יי׳ בענן. בענן אראה על הכפרת. תאנא, אתר דהוו שראן אינון כרובי, כמה דאוקימנא, כרובים על את הוו יתבין. ותאנא, ג׳ זמנין ביומא אתרחיש ניסא, בגדפייהו. בשעתא דאתגלי עלייהו קדושה דמלכא, אינון מגרמייהו סלקין גדפייהו, ופרסין לון, וחפיין על כפורתא. לבתר קמיטין גדפייהו, ונאחזין בגופייהו כד״א, והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, פורשי ולא פרושי. סוככים ולא סכוכים. דא באת הוו קיימי וחדאן בשכינתא.

פירוש הסולם

נב) ותאנא האי דבתיכ וכו׳: ולמדנו, זה שכתוב, וירד ה׳ בענן. בענן אראה על הכפרת, למדנו, שהוא המקום דהיינו מלכות, שהיו שורים בו אלו הכרובים, שהם מטטרון וסנדלפון, כמו שלמדנו, הכרובים היו יושבים על נס, דהיינו על המלכות הנקראת נס, ולמדנו ג' פעמים ביום שה״ס ג׳ קוין, קרה נס, דהיינו שנתגלתה השכינה בכנפיהם. בשעה שנתגלתה עליהם קדושת המלך, הם מעצמם העלו כנפיהם, ופורשים אותן, ומכסים על הכפרת. ואחר כך סוגרים כנפיהם, ונאחזים בגופם. כש״א והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה, פורשי כתוב, שהמשמעות שפעם פורשים ופעם סוגרים, ולא כתוב, פרושי. כי אם היו בלתי פועלים היה צריך לומר פרושי. וכן, סוככים, ולא סכוכים. זהו שאמרו, בנס היו עומדים, ושמחים בשכינה.