זהר

נב) א״ר יהודה, כלא בגין דכנ״י מתעטרא ומתברכא על ידא דכהנא, באשלמותא. והאי יומא חדוותא דכלא הוה, חדוותא דכנ״י בקב״ה, חדוותא דעלאין ותתאין. וכמה דאשתלים כהנא לתתא, כביכו״ל אשתלים כהנא לעילא, בר נדב ואביהוא דאתערו ערבוביא בין מטרוניתא ומלכא. ובג״כ ותצא אש מלפני יי׳ ותאכל אותם וגו׳.

פירוש הסולם

נב) אמר ר׳ יהודה וכו׳: אר״י, הכל הוא, משום שכנסת ישראל, שהיא המלכות, מתעטרת ומתברכת על ידי הכהן, במילואים. ויום ההוא, השמיני, שמחת הכל היתה שמחת כנסת ישראל בהקב״ה, שמחת עליונים ותחתונים. וכמו שנשלם הכהן למטה, כביכול נשלם הכהן למעלה, שהוא חסד דז"א, חוץ מנדב ואביהוא, שעוררו הפרעה בין המטרוניתא והמלך. וע״כ ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל אותם.