זהר

נב) ועשן דסליק מפומייהו במלי דאורייתא, איהו עשן המערכה, דמסדרין לה, ומעריכין לה לגבי בעלה, כגון בהעלותך את הנרות, דאתמר בהון להעלות נר תמיד. ובעשן המערכה וענן הקטרת, דאורייתא עשן דילה, יתער מלבא, לגבי חכמתא, דאיהו כמוחא, כגוונא דעננא. דאתערותא דעננא מלבא, הדא הוא דכתיב ואד יעלה מן הארץ, ולבתר והשקה את כל פני האדמה.

פירוש הסולם

נב) ועשן דסליק מפומייהו וכו׳: והעשן העולה מפיהם של בעלי התורה, בדברי תורה, הוא, כמו עשן המערכה, שה״ס המלכות, ונקרא מערכה, משום שמסדרים אותה ועורכים אותה אל בעלה, שהוא ז״א, כמו, בהעלותך את הנרות שנאמר על העלאת המלכות, שה״ס נרות אל ז״א, שנאמר בהם, להעלות נר תמיד. דהיינו המלכות שנקראת נר. וזה הוא בעשן המערכה של מזבח החיצון, שהעשן נבחן למלכות. ובעשן המערכה וענן הקטרת, שהיא במזבח הפנימי, שהתורה, שהיא ז״א, הוא עשן שלה, יתעורר ז״א מן הלב, שהוא בינה, ויעלה אל החכמה, שהוא כמוח, כי מוח ולב הם חו״ב, ועשן המערכה של מזבח הפנימי, שהוא ז״א, יעלה אליהם למ״ן ויחבר חכמה ובינה זו בזו. כעין הענן שהתעוררות הענן הוא מן הלב. ז״ש, ואד יעלה מן הארץ, דהיינו ז״א שנקרא אד, שהוא עשן, יעלה מן הבינה, שה״ס ארץ עליונה, ואחר כך, והשקה את כל פני האדמה, כי אחר שז״א עלה למ"ן, וקבל שפע מחכמה ובינה, הוא משקה את כל פני האדמה, שהוא המלכות.