זהר

נב) כתרין דאתוון דאינון תליין במחשבה דאינון כגוונא דתגין. נקודין ,,, ,,, תליין בדבורא, אתוון תליין בעובדא. ז׳ זיינין אינון כגוונא דא ,,, ,,, ה ה יו איהו ז׳ לא צריכין תגין דאינון אתוון אתקרון תגין כגוונא דא יהוה תגין תליין במחשבה דלבא ומוחא. נקודין בדבורא דפומא. אתוון בעובדא דאברין.

פירוש מעלות הסולם

נב) כתרין אתוון תליין וכו׳: כי שתי אותיות היינו ב' ההי״ן של שם הוי״ה, תלויות במחשבה שהיא בינה, שהן כעין התגים. נקודות תלויות בדבור. אותיות תלויות במעשה. ז' תגין הם, בשם הוי״ה, כנודע שתגין נקראים זיינין, (מנחות כ"ט:) כעין זה ה׳ ה' שכל ה' נחלקת לג׳ תגין, י' ו' הוא ז', דהיינו תג אחד, וביחד הם ז' תגין. ד׳ אותיות הוי"ה שבקומה זו, לא צריכות תגין, כי אותיות אלה נקראות תגין כעין זה הוי"ה. תגין תלוים במחשבה שבלב ומוח, שהם אור וכלי. שמחשבה היא האור ולב ומוח הם כלים. נקודות תלויות בדבור ופה, שהם אור וכלי. אותיות תלויות במעשה האברים של כל קומת הגוף.
פירוש. התקונים ממשיך לפרש מה שאמר לעיל אתוון אלין אינון חייין, שזהו רק בעת שמלובש באותיות אורות החכמה, כי חכמה נקראת חיה, בסו״ה והחכמה תחיה את בעליה, ואז האותיות שהן כלים לאור החיה, הן נקראות חיות. על שם האורות המלובשים בהן. ונודע שאין אור החכמה מאיר לתוך האותיות שהן הכלים, אלא לעת גדלות, אחר שהתחתונים העלו מ״ן וגרמו לזווג ע״ב ס״ג דא"ק, וירידת ה' התחתונה שהיא מלכות למקומה. ועליית מ״ן הוא בדבור ובמעשה (עי׳ זהר ויחי אות רי״א) ועל דא תנינן במלין ועובדא בעיין לאחזאה מלה בגין לאתערא מלה אחרא. ולכן מתחיל לבאר סדר התהוות הכלים מתחילתם, שהם בצורת תגין עד שמתגדלים ומלבישים את אור החכמה ואז הם נקראים חיות.
והנה בעץ חיים (היכל א״ק שער ז' פ״א) כתוב וז״ל ונודע הוא כי האור העליון כשהוא מתפשט וחוזר ונעלם מניח רושם חותם למטה בהכרח, והנה אותו האור שהוא הרשימו הנשאר למטה, כאשר נסתלק אור העליון ונעלם במקורו, אז נשאר אור רשימה ההיא למטה, בלתי אור העליון ההוא, ואז ע״י התרחקו של אור הנשאר נתהוה בחינת כלי, כי סבת התפשטות האור והסתלקותו אחר כך, גרם להעשות מציאות כלי עכ״ל. ושם (שער ו׳ פ״ו) כתוב והאור השני הנקרא רשימו הוא הנקרא תגין. (ובאותו השער פ״ה) כתוב, ואז אותו הרשימו היה מאיר בכלי זה מרחוק ולא נכנס בתוכו, וה"ס התגין. (ובתלמוד ע״ס בהסתכלות פנימית ח״ד) מבואר שיש י"ב מיני רשימות וי' מיני כלים, והעיקר הנצרך לעניננו הוא, כי בהתפשטות האור והסתלקותו אח״כ בכדי להעשות מציאות הכלי, מניח חלק מן האורות בתוך הכלי להחיותו, ואותו האור נקרא רשימה. וגם נקרא תגין, מפני שאחר כך כשבאה הארת הזיווג מלמעלה ונכנסת לתוך הכלי, אז היא דוחית את הארת הרשימה, כי אי אפשר להם להיות יחד, כי הרשימה היא מבחינה יותר עליונה, אלא שנפסק הארת הזווג שלה, ולכן מתגברת ההארה החדשה על הרשימה, והרשימה מסתלקת למעלה מן הכלי מבחוץ ומאירה אל הכלי בהיותה למעלה ונקראת בשם תגין. נמצא כי בתחלת התהוות הכלים היתה הרשימה שהיא תגין בתוך הכלים שהם אותיות, והאותיות עצמן היו בצורת תגין. וכן כתוב בע״ח (שער טנת״א פ״ה) וז״ל ובעבור זה אין התגין רמוזין ונזכרין בתקונים, יען כי הם ואותיות משתתפין יחד, לכן לזמנין נקרא האותיות גופא כי כן הוא האמת, ולזמנין נקרא נפש בבחינת התגין שבהם.
וזה אמרו דתרין אתוון דתליין במחשבה דאינון כגוונא דתגין, כי תקון הראשון דכל האצילות היה עלית המלכות למקום בינה, שהיא נקרא מחשבה, (עי׳ ז״ח יתרו אות ק״ע) מחשבה מבינה ולעילא עד אין סוף. וב׳ אותיות אלה הן ב׳ ההי"ן, דאינון כגוונא דתגין כי הן בצורת תגין כלומר תחלת תקונן. נקודין, שהם חכמה המאירה לעת גדלות תליין בדבורא, היינו ע״י עלית מ"ן מן התחתונים, וכן אתוון תליין בעובדא. ומפרש ז׳ זיינין אינון, היינו ז' תגין, כי תגין נקראין זיינין, (מנחות כ״ט:) כגוונא דא ה׳ ה' שהן בינה ומלכות, וכל אחת מתוקנת בג' קוין, והן ששה תגין, י׳ ו' איהו ז' היינו תג אחד, וביחד הם ז', לא צריכין תגין דאינון אתוון אתקרון תגין וכו׳. כי בזמן הקטנות ותחלת התהוותם, בעת אשר אור הרשימה הוא בתוך האותיות, האותיות עצמן הן בצורת תגין, לכן לא צריכין תגין. רק בעת הארת הגדלות שאור הרשימה הוא ממעל לכלי, אז מאירה הרשימה בבחינת תגין.
ומה שאומר תליין במחשבה דאינון כגוונא דתגין, על האותיות בעת שהן בתחלת התהוותן, הלא מחשבה היא בינה נשמה, ונקודות רוח, ואותיות נפש, ואור הנשמה הרי הוא בא אל המדרגה, אחר רוח ונפש. כמ״ש (בזהר משפטים אות י״א) יהבין ליה נפשא וכו׳, זכה יתיר יהבין ליה רוחא, זכה יתיר יהבין ליה נשמתא. התשובה היא, כי תמיד יש ערך הפוך בין כלים לאורות, כי דרך הכלים היא, שהעליונים גדילים תחלה במדרגה, שמתחלה מתגדל כלי הכתר ואח"כ כלי החכמה וכו׳, עד שכלי המלכות הוא האחרון. שלכן אנו קוראים את הכלים בשם כח״ב זו״ן מלמעלה למטה, היינו שמתחילים מן הכתר וכו׳, כי כן טבע גידולם. וההיפך מזה הוא באורות, שבאורות התחתונים נכנסים תחלה, נפש נכנסת ראשונה, ואחריה רוח וכו׳, ולכן אנו קוראים את האורות בשם נרנח״י, ומתחילים מן נפש ממטה למעלה, כי כן סדר כניסתם. ולכן אפשר לכנות את אור הנפש בשם מחשבה, על שם הכלי שהוא המוח, הגדל ראשון. (עי׳ לעיל בהקדמה אות שס״א ובמעלות הסלם שם ד״ה פירוש).