תוכן

נא) דע, כי טרם אשר נאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט, ממלא כל המציאות, ולא היה שום מקום פנוי, בבחי' אויר ריקני וחלל כלל, אלא היה הכל ממולא מן האור א"ס פשוט ההוא, ולא היה לא בחי' ראש, ולא בחי' סוף, אלא היה הכל אור אחד פשוט בהשואה א', והוא הנקרא אור אין סוף. וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברוא העולמות, ולהאציל הנאצלים, להוציא לאור שלימות פעולותיו ושמותיו וכנוייו, אשר זאת היתה סיבת בריאת העולמות, כמבואר אצלינו בענף הא' בחקירה הראשונה, אז צמצם האין סוף עצמו, בנקודה האמצעית אשר בו באמצע אורו, וצמצם האור ההוא, ונתרחק אל צדדי סביבות הנקודה האמצעית, ואז נשאר מקום פנוי ואויר וחלל ריקני מנקודה האמצעית ממש. והנה הצמצום הזה היה בהשואה אחת בסביבות נקודה אמצעית הריקנית ההיא, באופן שהמקום החלל ההוא, הי' עגול מכל סביביו בהשוואה גמורה וכו'.