זהר

נא) כי חלל יהודה קודש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר, כד אסתלק זיויה מניה על חוביהון, לא הוה ליה למיקם קמיה, ואתרכת מטרוניתא מן מלכא, בדיל דלא יכלא לשבקא לה לברהא בין עמין למקטלהון, והוה בארעא קדישא הוא, בהא דיהון עמין נוכראין מן עמיה. צבי למימר, עאל שכינתא ביניהון בגלותא, ועדנא דלא הוה בארעא, והיא בארע עממין, בזיוא דישראל, אסתמרו עממיא די בסחרניהון.

פירוש הסולם

נא) ​כי חלל וגו' ובעל בת אל נכר: הוקשה לו, מה פירושו של ובעל בת אל נכר. ואומר, כשנסתלק האור ממנו, מז"א, מחמת עונותיהם, של ישראל, לא היה לה, להשכינה, לעמוד לפניו, לפני ז"א, והגלתה השכינה מן המלך, דהיינו שיצאה יחד עם ישראל בגלות בין העמים, משום שלא יכלה לעזוב את בניה בין העמים.שיהרגו אותם. והיה הוא, ז"א, בארץ הקדושה, ובזה שיהיה עמים נכרים עמו, נאמר ובעל בת אל נכר. רוצה לומר, שהשכינה נכנסה ביניהם, בין העמים, בגלות, והעת שלא היתה בארץ, והיא היתה בארץ העמים, נמצא שבאור של ישראל נשמרו העמים שבסביבותיהם, וע"כ נאמר על זה ובעל בת אל נכר. (ונראה שמן צבי למימר עד בסחרנהון, הוא גליון ואינו מן הזהר).