זהר

נא) אמר ליה ההוא שליח, הב לי סימנין, לאשתמודעא בצלותא, דתמן ברתא, אמר קב"ה, והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה. ואם לאו, אלא דאשכח כל אברין דגופא מליין חובין, ולא אשכחת ביה אבר לשרייא ביה תורה, דאיהו בדיוקנא דעמודא דאמצעיתא. ולא מצוה, דאיהו דיוקנא דרבקה, דהוה שושנה בין החוחים, דאינון רשעים גמורים. מני לעבדיה מטטרון, השמר לך פן תשיב את בני שמה, דאיהו רוחא דקודשא, דהא מצוה איהו נפשא, רוחא איהו תורה.

פירוש הסולם

נא) אמר ליה ההוא וכו': אמר לו אותו השליח, מטטרון, תן לי סמנים להכיר בתפלה, ששם נמצאת הבת, דהיינו השכינה, אמר הקב"ה, והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה, דהיינו אם התפלה תהיה להשקות אותי, שתהיה לעשות לי נחת רוח. אז תדע שהשכינה שמה. ואם לא, אלא שמוצא כל אברי הגוף מלאים עונות שכל כונותיו בתפלה הז רק לעצמו, ולא לעשות לי נחת רוח, ולא נמצא בו אבר שלם שישרה שם תורה שהיא אור הרוח, שהוא בצורת עמוד האמצעי, ולא מצוה שהיא אור הנפש, שהיא בצורת רבקה, דהיינו השכינה, שהיתה שושנה בין החוחים, שהם רשעים גמורים, צוה לעבדו למטטרון, השמר לך פן תשיב את בני שמה, שהוא רוח דקדושה, כי מצוה היא נפש, רוח הוא תורה. כלומר שרוח נמשך מז"א, הנקרא תורה. ואינו זוכה לרוח ונפש דקדושה.