זהר

נא) ולבושין דתלת אתוון אלין, אשתמודעין בקשת, דאינון חיוור סומק וירוק. מאן דייתי בזמנא חדא, איהו חיוור. בתניינא, סומק. בתליתאה, ירוק. ובגין דביעקב אתכלילו אתוון, ואשתרש אילנא ואתנטע ואתרבא, ואתעביד איבא טבא, לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, למהוי מרכבתיה ביצר הרע, דאיהו נחש, וכל מיני חיה בישא. ובג"ד, וישר אל מלאך ויוכל. ובגין דאתקרי אדם אילנא, איהו רזא דא, לאילנא דאתנטע באתר דלא עביד איבא. מה עבד. עקר ליה ונטעיה באתר אחרא. ובגין דא אוקמוה מ"מ דלא הוי מוחזק למהוי עקר, עד דאזיל לארץ ישראל, ואתנטע תמן באתתא.

פירוש הסולם

נא) ולבושין דתלת אתוון וכו': ולבושים של אלו ג' אותיות יה"ו, נודעים בקשת, שהם לבן אדום וירוק. מי שיבא בגלגול פעם א', הוא לבן, כנגד הי' דהויה, שהיא חסד, ובשניה, היא אדום, כנגד ה' דהויה שהיא גבורה. ובשלישית, היא ירוק, כנגד ו' דהויה. שהיא ת"ת שנקרא יעקב, שהוא קו האמצעי הכולל שניהם, החסד והגבורה. ומשום שביעקב נכללו האותיות י"ה, שהם חסד וגבורה, ונשרש האילן ונטע ונגדל ועשה פירות טובים, ע"כ נאמר, לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, שלא תהיה מרכבתו ביצר הרע, שהוא נחש, וכל מיני חיות רעות. ומשום זה, כתוב עליו, וישר אל מלאך ויוכל. ומשום שאדם נקרא אילן, הוא בסוד הזה דומה לאילן שנטע במקום שאינו עושה פירות. מה עושים. עוקרים אותו ונוטעים אותו במקום אחר. ומשום זה העמידו בעלי המשנה, שאין אדם מוחזק להיות עקר עד שהולך לארץ ישראל, ונטע שם באשה.