זהר

נא) דהא כד סליקת מתתא לעילא, על רישא דאת ו', איהו כרומחא, ו׳ אתארכת ביה כשרביטא דככבא. וכד סליקת לעילא, שריא עלה י׳ ואתעבידת ז׳ ודאי תגא על רישא דס״ת. כיון דנחתת, צריך למדרך קשת לגבה, דאיהו צדיק, ומניה נחיתת ואזדריקת באתרהא.

פירוש מעלות הסולם

נא) דהא כד סליקת וכו׳: שהרי כשהיא עולה ממטה למעלה על הראש של אות ו' שהיא ז״א, הוא כרומח ו', בפה אחד מתארכת בו כשרביט הככב. ונעשה בסוד חרב עם ב׳ פיפיות, וכשהיא עולה למעלה עד הבינה, שורה עליה י׳ היינו מלכות דאו״א עלאין שה״ס י׳ דהוי״ה ונעשית ז׳, ודאי כתר על ראש הספר תורה שה״ס ד׳א, והיא נעשית בסוד אשת חיל עטרת בעלה. וכיון שיורדת לקבל את המוחין דפנים בסוד מיעוט הירח שנאמר לה לכי ומעטי את עצמך, צריכים לדרוך קשת אליה, כלומר להכליל אותה בספירת היסוד שהוא צדיק, וממנו היא יורדת ונזרקת למקומה.
פירוש: מוחין דז״א המתגלים בכדי להשמיד הסטרא אחרא, מכונים רומח מפני כי עיקר גילוי המוחין ההם הוא ע״י התחברות המלכות בבינה, שאז מקבלת המלכות כלים דבינה בסוד אמא אוזיפת מנהא לברתא (הקדמת ספר הזהר אות י״ז) ולולא זה לא היו ז״א ומלכות ראוים למוחין כלל, וע״כ יש לבינה ומלכות אותה צורת אות דהיינו ה׳ כי הן אותן המוחין, ויש ב׳ פעולות ביחוד זה, הנקראות מנעולא ומפתחא, כי הדינים המתגלים מבחינת המלכות המשותפת בבינה נקראים מפתחא, והדינים המתגלים מבחינת המלכות דמדת הדין לבד, נקראים מנעולא. ובעת שז״א משתמש בדינים דמפתחא נקרא רומח, שאין שם אלא פה אחד, ובעת שמשתמש גם עם דינים דמנעולא, נקרא חרב עם ב׳ פיות, שהם מנעולא ומפתחא. וזה אמרו דהא כד סליקת מתתא לעילא שהוא עליית המלכות לבינה שזה עיקר התקון לגילוי המוחין שע״י השואת הצורה שלהן באים המוחין לכלל גילוי. על רישא דאת ו׳ שעולה לבינה שהיא ה׳ ראשונה, קודם הו' שהיא ז״א הנקרא ו', איהו כרומחא ו׳ היינו שפועל בדינים דמפתחא לבד, בסוד רומח שאין לו אלא פה אחד, כי החילוק בין חרב לרומח, שבחרב יש ב׳ פיות וברומח פה אחד לבד. אתארכת ביה כשרביטא דככבא היינו שמתגלה גם הדינים דמנעולא, שעל המסך הזה דמנעולא אמר שמואל (ברכות נח:) נהירין לי שבילי דרקיעא כשבילי דנהרדעא בר מהאי ככבא דשביט. וכד סליקת לעילא דהיינו עד למלכות דאו״א עלאין, שריא עלה י׳, כי או״א עלאין מכונים י׳ של שם הוי״ה ואתעבידת ז׳ כי ז״א הוא צורת ו׳ והמלכות היא כתר על ראשו ז׳, ודאי תגא על רישא דספר תורה כי ז״א ה״ס ס״ת, והנוקבא ה״ס כתר ועטרה שלו, בסו״ה אשת חיל עטרת בעלה. כיון דנחתת למטה מחזה במקום נה״י צריך למדרך קשת לגבה דאיהו צדיק ולהכליל אותה במדת היסוד בסוד עטרה לראש צדיק, ומניה נחיתת ואזדריקת באתרהא ונעשית פרצוף בפני עצמה ומזדווג עמה פב״פ.