תוכן

ו) והנה אלו י"ס דעשיה, מתלבשים בעשר קליפות, ע"י כחות הקדושים, והטעם להכניעם ולהשפילם, ותחת הקליפות הרקיעים והמזלות. נמצא, כי אור האצילות מתפשט עד נקודת התהום, ובהתלבשם בבריאה יקראו י"ס דבריאה וכן ביצירה ועשיה. נמצא שאינם כולם רק י"ס לבד, ולעולם לא יתלבשו רק בסדר זו בתוך זו. וכן י"ס דבריאה יתלבשו בי"ס דעשיה, באמצעות י"ס דיצירה וכן בכולן. האמנם אפשר להתנהג העולם ע"י י"ס דיצירה, בלתי י"ס דעשיה, והוא בימי החול. כי י"ס דעשיה, אין הכונה רק לאכפיא לקליפין. ומטטרו"ן שר היצירה, מנהיג העולם בששת ימי החול, או בימי הגלות, כאשר נבאר ב"ה. אך הבריאה, בה מתנהג העולם בשבת ויו"ט, ונקרא לבושין דשבת וי"ט. והענין, כי האצילות אינו מתלבש אז, רק בי"ס דבריאה ובהם מנהיג העולם בימים ההם, בלי אמצעות יצירה עשיה. ובימי החול, מלבד שנתלבש בבריאה, עוד נתלבש ביצירה, ומנהיג העולם. והנה כיחס האצילות אל העצמות, כן הבריאה לאצילות, והיצירה לבריאה, והעשיה ליצירה. והענין, כי בעצמות לא שייך ביה שום שנוי חלילה ולא גשמות, ולזה נצטרך אל האצילות. כן ג"כ נצטרך האצילות אל הבריאה, והבריאה אל היצירה, והיצירה אל העשיה, כי כל מה שימשך ההתפשטות, יתגלו שנויים ופעולות מחודשות נפרדות, עד כי העשיה אין פעולתה רק להזייף ולהעניש לרשעים וזה בחוצה לארץ, כי בארץ ישראל אין העשיה שולט כלל, ואפילו מלאך המות שבארץ ישראל, הוא מלאך טוב, רק שמתלבש בדין ואכזריות, ובזמן הגלות, או בימי החול, אז נשפעים ונפעלים מתוך היצירה, ובשבת ויו"ט מתנהג בבריאה, ואחר הפשט הנשמה מהגוף יושפע מאצילות.