פירוש הסולם
מ)
יסודא אחיד בעמודא דאמצעיתא מההוא תוספת נהורא דהוה ביה דכיון וכו': היסוד נאחז בעמוד האמצעי ומקבל מתוספות אור שהיה בו וכו' עתה מבאר ההפרש שבין הדכר לבין הנוקבא. כי עמודא דאמצעיתא שעלה לישסו"ת וא"א, ונכלל שם בהם, הנה קבל מהם חסדים וחכמה, ונודע שהז"א דרכו לקבל רק חסדים מכוסים בלבד, שאין מטבעו לקבל חכמה כמו ג"ר דבינה. ונמצא שבחינת החכמה שקבל מא"א הוא בערכו רק לתוספת נהורא, כלומר שהיא יתרה ממדת קבלתו ולפיכך נתן תוספת נהורא ההוא אל היסוד שבו, שהוא הראוי לקבל אותה, להיותו בחינת מחזה ולמטה שלו. כנ"ל. וז"ש
יסודא אחיד בעמוד"א מההוא תוספת נהורא דהוה ביה היסוד נאחז בעמוד"א, שהוא הז"א, בתוספת אור שהיה בו, דהיינו באור החכמה שהוא בו לבחי' תוספת.
דכיון דההוא עמודא דאמצעיתא אשתלים ועביד שלם לכל סטרין, דכיון שהז"א נשלם לגמרי בין בחכמה ובין בחסדים, מטעם שעשה שלום לכל סטרין, בישסו"ת וא"א. כי ע"י הזווג שעשו על מסך דחירק שבו, נשתתף מ"י באלה ואשלים שמא דאלהים כנ"ל (
דף ט"ז ד"ה וזה ע"ש) וכל המוחין שהתחתון גורם בהעליון, מושפעים בכמותם ואיכותם גם לתחתון שגרם אותם וע"כ
כדין אתוסף, ביה נהירו מעילא ומכל סטרין, הנה אז השיג המוחין
מעילא דהיינו מא"א שהיא חכמה,
ומכל סטרין, דהיינו מקו ימין ושמאל מישסו"ת, ובקו אמצעי שלו עצמו השיג חסדים וגבורות,
בחדוה דכלא ביה וחדות כל העולמות נמצאת בו, שה"ס הארת החכמה המשביתה לכל הקליפות.
ומההוא תוספת דחדוה נפיק יסודא דעלמא, ומתוספת ההוא דחדוה יצא יסוד העולם, כי אור החכמה הוא
תוספת חדוה, שהוא אינו משמש בהם כנ"ל, וע"כ האציל ואפיק מההוא תוספת דחדוה, את ה
יסוד, שהוא הראוי לשמש באלו המוחין כנ"ל.
ואקרי מוסף שבשביל שהוא תוספת בהז"א, נק' היסוד, שהוא המקבל של התוספות הזה בשם, מוסף. ולהלן מפרש טעם ב' ע"ז.
מהכא נפקין כל חיילין לתתא ורוחין ונשמתין קדישין ברזא הוי"ה צבאות, אל אלהי הרוחות מהיסוד הזה נאצלים כל המוחין לתתא בג' עלמין בי"ע, ורוחין ונשמתין דצדיקים, בסוד השמות הקדושים הוי"ה צבאות. שפירושו שהוא אות בכל צבאות שלו. ונק' אל אלהי הרוחות, שממנו נאצלים כל הרוחין ונשמתין דצדיקים.
