זהר

מ) והוו שאלין מניה, בההוא סנדלא דיבום, עד דנפק נשמתיה, ואמר טהור. ולא הוה תמן ר"ע. כד נפק שבתא, אשכחיה ר' עקיבא דמית, בזע מאניה, וגריר כל בשריה, ודמא נחית ונגיד על דיוקניה. הוה צוח ובכי נפק לברא ואמר שמיא שמיא, אמרו לשמשא ולסיהרא, דנהירותא דהות נהיר יתיר מנהון, הא אתחשך.

פירוש הסולם

מ) והוו שאלין מניה בההוא סנדלא דיבום: והיו שואלים ממנו בדינו של סנדל דיבום אם מקבל טומאה, עד שיצאה נשמתו ואמר טהור.
ולא הוה תמן ר"ע וכו': ולא היה שם רבי עקיבא, בשעת פטירתו. במוצאי שבת מצאו ר' עקיבא שמת, קרע את מלבושיו. וגרד את בשרו, ודם היה יורד ונמשך על זקנו, והיה צועק ובוכה יצא לחוץ ואמר: שמים שמים, אמרו אל השמש והלבנה, אשר האור שהיה מאיר יותר מהם, הנה נחשך.