זהר

מ) וע"ד כתיב, שאו ידיכם קדש, קבילו לההוא מנחה דאקרי ידכם דימינא, ותשאו יתה לאתרא דאקרי קדש, דהיינו שבת, תשאו יתה ליה. וכדין וברכו את ה', ואיהי אתברכת מכלא, על ידוי דכהנא דאתלבש בבד, דאיהו ענפא דאילנא עילאה, דאקרי חכמה עילאה דאתלבשת ביה. ומההוא ענפא, נפקין כל ברכאן בעלמא.

פירוש הסולם

מ) וע"ד כתיב שאו וגו': וע"כ כתוב, שאו ידיכם קדש, שפירושו, קבלו אותה המנחה הנקראת ידכם הימנית, ותשאו אותה אל המקום שנקרא קדש, שהוא או"א, דהיינו שבת, שאז עולה המלכות לאו"א. תשאו אותה אליו. ואז וברכו את ה'. והיא מתברכת מכל, על ידי הכהן, שהוא חסד דז"א, המתלבש בבד, שהוא יסוד דז"א שהוא ענף של האילן העליון הנקרא חכמה עליונה, כי כשז"א ומלכות מלבישים לאו"א, שה"ס חכמה עליונה, נמצא יסוד דז"א, שהוא ענף לחכמה עליונה, כי חכמה עליונה מתלבשת בו. ומהענף ההוא, שהוא יסוד, יוצאות כל הברכות שבעולם.