זהר

מ) כיון דאתייליד הוה אשתכח סמוך לגנתא, שריאת ההיא נהירו לאנהרא בגוויה, אתרבי ברבו קודשא, ושריא עליה נהירו דא מנצצא. עאל לגנתא דעדן, אשכח תמן אילנא דחיי, ענפוי ואנבי דאילנא, ארח בהו, ואתיישב בגויה ההוא רוחא דנהירו דחיי.

פירוש הסולם

מ) כיון דאתיליד הוה וכו': כיון שנולד חנוך בן ירד, דהיינו המוחין דפנים הנקראים בשם הזה. הנה מתחילה היה נמצא סמוך לגן, דהיינו בעת שהשיג רק בחינת הקטנות דמוחין דפנים, שעוד לא היה ראוי להכנס לגן עדן. התחיל אותו האור, דהיינו המוחין דפנים, להאיר בתוכו, והתגדל במשחת קודש, והאור ההוא שכן עליו כשהוא מתנוצץ, נכנס לגן עדן, ומצא שם עץ החיים, שה"ס הקו האמצעי, ענפיו, ופירות העץ, הריח בהם, דהיינו שהמשיך הארת חכמה ממטה למעלה המכונה ריח. ונתישב בתוכו אותו הרוח של אור החיים. שה"ס ו"ק דחכמה. כי אור החכמה נקרא אור החיים, ורוח, ה"ס קומת ו"ק.