זהר

מ) ותו ועבד הלוי הוא, כד"א כי יי' הוא האלהים. הוא אשלים שלימותא, למיהוי כלא חד. הוא: פשיטא לקבלא לכנסת ישראל, כד"א, שמאלו תחת לראשי, בגין לחברא זווגא כחדא. מאן אתער רחימותא. הוי אומר הוא. תו הוא: כד"א הוא עשנו ולא אנחנו עמו. בג"כ הוא: לתתא. הוא: לעילא. הוא: אתגלייא. הוא: סתים. הוא אלהים.

פירוש הסולם

מ) ותו ועבד הלוי הוא וכו': עוד ועבד הלוי הוא, הוא כמו שאתה אומר, כי הויה הוא האלקים. היינו שעל ידו נעשה יחוד הזה. הוא, משלים השלמות שיהיה הכל אחד. היינו שיתיחדו כל המדרגות להיות אחד, הוא, יורה התפשטות השמאל לקבל את כנסת ישראל, שהיא המלכות, כש"א שמאלו תחת לראשי, כדי לחבר אח"כ הזווג יחד, בסוד וימינו תחבקני, מי עורר את האהבה של שמאלו תחת לראשי, שה"ס אהבת דודים, הוי אומר הוא, דהיינו הלוי. עוד, הוא, הוא כש"א, הוא עשנו ולא אנחנו עמו שסובב על הקב"ה. משום זה, הוא יורה למטה, לתקון הפגם שבעולם (כבאות ל"ח) הוא למעלה, לתקון השמאל למעלה (כבאות ל"ט) הוא בגלוי. לגלות האמונה והעבודה בעולם (כמ"ש שם) הוא סתים, שיורה על עתיקא (כמ"ש שם) הוא אלקים, שיורה על היחוד הויה הוא האלקים, כנ"ל.