זהר

מ) וכד בני נשא מחבלן ארחייהו, ולא נטרי פקודי אורייתא, וחטאן קמי מאריהון, וכדין כביכול דחיין לה לשכינתא, מעלמא, ואשתארת ארעא מחבלא, דהא שכינתא אתדחייא, ולא שריא עלה, וכדין אתחבלת, מ"ט אתחבלת, בגין דשריא רוחא אחרא עלה דמחבלא עלמא וע"ד אמרינן דישראל יהבי עוז לאלקים, דמקיימין עלמא, אלקים דא שכינתא, ואם ח"ו אי ישראל ישתכחו חייבין, מה כתיב רומה על השמים אלקים וגו' משום דרשת הכינו לפעמי. כפף נפשי בסבת חמס ושנאת חנם, כרו לפני שוחה וגו'. כגוונא דדור המבול, דבגין חמס דהות ביניהון, הוה ביניהון שנאה ודבבו.

פירוש הסולם

מ) וכד בני וכו': וכשבני אדם משחיתים דרכם ואינם שומרים מצות התורה, וחוטאים לפני רבונם, אז, כביכול, דוחים את השכינה מהעולם, והארץ נשארת נשחתה, שהרי השכינה נדחה ממנה ואינה שורה עליה, ואז נשחתת. מהו הטעם שנשחתת, הוא משום שרוח אחר שורה עליה המשחית העולם. מן וע"ד אמרינן, עד שנאה ודבבו ל"ג בדפוסים הראשונים. ונראה שהוא גליון.