זהר

מ) ובתרווייהו עמודא דאמצעיתא, איהו עמוד הענן יומם, ועמוד האש לילה דנהיר בתרווייהו, הה״ד, לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם. ענן, מסטרא דיליה מיא. חשך, מסטרא דיליה אשא. עמוד, ולא קרב זה אל זה כל הלילה, לא קריב מייא לאשא, ולא אשא למייא, דאיהו אפריש בינייהו. ודא איהו מחלוקת בית הלל ובית שמאי, שהיא לשם שמים.

פירוש מעלות הסולם

מ) ובתרווייהו עמודא דאמצעיתא וכו': ועמוד האמצע שהוא יעקב מאיר בשניהם, כי כל קו כלול מב׳ קוים ימין ושמאל, וקו האמצע מכריע בכל אחד מהם, והחילוק הוא בשליטה, כי לכן נקרא ימין משום שחסד הוא השולט. ולכן נקרא שמאל מפני שגבורה היא השולטת. ולכן הוא עמוד הענן יומם, ועמוד האש לילה, כי קו האמצע הנקרא עמוד מאיר בשניהם. זהו שנאמר, לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם. ומפרש, ענן מצדו מים, שהם חסדים. חשך מצדו אש היינו גבורות. והם במחלקת, עמוד עושה שלום ביניהם. זהו שנאמר, עושה שלום במרומיו. וכשהוא באמצע, נאמר ולא קרב זה אל זה כל הלילה. לא קרבו המים אל האש, ולא האש אל המים כי הוא העמוד האמצעי הבדיל ביניהם וזוהי מחלוקת בית הלל ובית שמאי, שהיא לשם שמים.
פירוש הדברים, ב׳ הקוים ימין ושמאל הם במחלוקת, מחמת שקו הימין שהוא חסדים, הוא שורש המדרגה, ובלתי נפגם, כי על האור דחסדים לא היה צמצום, ולכן רוצה לבטל את שליטת קו השמאל ולהכניעו, כיחס השורש אל הענף שלו. וקו השמאל בהיותו מחזיק באור החכמה, שהוא אור גדול יותר מאור החסדים שבקו ימין, ע״כ כחו גדול לבטל את אור החסדים שבימין, ומשום זה שניהם אינם יכולים להאיר, כי חסדים בלי הארת חכמה הם בחינות ו״ק בלי ראש, שהיא קטנות. ואור החכמה שבקו שמאל הוא חשך לגמרי, מפני שאין אור החכמה יכול להאיר בלי לבוש מחסדים. מטעם כי ז״א משורשו בעשר הספירות דאור ישר הוא בחינה ג׳ אשר עצמותה היא אור חסדים בהארת חכמה, ולכן אי אפשר שבז״א תאיר חכמה בלי חסדים, כי חסר בו עיקר העצם והנושא לאור החכמה. ומכאן הכלל שרק בג׳ הספירות הראשונות יכולה החכמה להאיר בלי חסדים, אבל בז״ס התחתונות שבכל מקום שהם, הם בחינות ז״א,אי אפשר שתאיר החכמה בלי חסדים כי החסדים הם עיקר מהותם. וע״כ אם החכמה חסרה מחסדים היא חשך ולא אור.
ואין תקון למחלוקת זו אלא ע״י הקו האמצעי, הנעשה ע״י התחתון העולה למ״ן ונעשה זווג מהאור העליון על המסך של התחתון ויוצאת עליו קומת אור דחסדים שמצד אחד ממעט המסך הזה את קו השמאל, מג״ר לו״ק. ומצד ב׳ הוא מרבה באור חסדים, ובב׳ אלו הוא מכריח את קו השמאל להתייחד עם הימין, ואור ו״ק דחכמה מתלבש בחסדים שבקו ימין שעתה הוא יכול להאיר, וכן קומת חסדים משיגה ג״ר ומאירה בכל שלימותה בגדלות. נמצא שהקו האמצעי מקיים הארת שניהם, והשמאל מאיר ממטה למעלה, והחסדים ממעלה למטה.
ונקח למשל מהענפים שבעולם הזה בכדי להסביר את שורשם, יש לנו מים שהם צוננים וקרירים, ואי אפשר לנו ליהנות מהם, מחמת הקרירות שבהם. ויש לנו אש, ואי אפשר לנו לחבר המים עם האש, כי המים מכבים את האש ומבטלים אותו, וכן טבע האש ליבש את המים ולכלותם. אז אנו לוקחים כלי ושמים את המים לתוכו, ושמים את הכלי עם המים על האש, והמים מתחממים ואפשר ליהנות מן המים והאש יחד. נמצא כי ע״י הכלי נעשו ב׳ פעולות א׳ שהבדיל בין המים והאש, שאחד לא יבטל את השני וב׳ שחיבר והכליל את האש בתוך המים ועשה שלום ביניהם. בסוד הרואה קדרה בחלום יצפה לשלום (ברכות נו:).
וזה אמרו דנהיר בתרווייהו וכו׳ עמוד שהוא קו אמצעי יעקב איהו שלום בינייהו הוא משלים ביניהם הה״ד עושה שלום במרומיו ואיך הוא מחברם וכד איהו באמצעיתא ולא קרב זה אל זה וגו׳ דאיהו אפריש בינייהו דוגמת הכלי כנ״ל ודא איהו מחלוקת בית הלל ובית שמאי, כי הלל היה עניו ורחמן. ושמאי היה קפדן. שהוא לשם שמים, ז״א נקרא שמים וכח ההכרעה בין ב׳ הקוים לוקח מן מלכות הנקראת שם שהיא נושאת את המסך, ועיין בזהר בראשית א׳ אות נ׳ כתב וקב״ה אפריש בינייהו, כלומר שהמחלוקת וההבדל בין ב״ה וב״ש נמשך להם מהקו האמצעי של מעלה, שה״ס קב״ה אשר ע״י ההבדל הזה, שהשמאל יאיר ממטה למעלה, והימין מלמעלה למטה, נמצא מקיים הארת שניהם, ומלבישם זה בזה, ואז הקב״ה נותן הארת שניהם בסוד הזווג אל הנוקבא. וזהו מחלוקת לשם שמים, כלומר שההבדל הזה מימין לשמאל בדרך הארתם, הוא מזווג את שם שהוא מלכות, עם שמים שהוא ז״א.