זהר

מ) ולזמנין איהו עטרה על רישא דאת ו', כגוונא דא.... ורזא דמלה נוטה שמים כיריעה, ודא רזא דרישא דאת א׳. ודזמנין נחית תחותוי כג״ד ... קמץ. כד סלקא על רישא אתקריאת תגא זרק״א, בההוא זמנא אתמר בה אשת חיל עטרת בעלה.

פירוש מעלות הסולם

מ) ולזמנין איהי עטרה וכו׳: ולפעמים היא כתר על הראש של אות ו' שהיא ז״א, כעין זה ... וסוד הדבר נוטה שמים היינו ז״א שנקרא שמים, כיריעה. וזה סוד הראש של אות א'. ולפעמים היא יורדת תחת אות ו׳ כעין זה ... קמץ. כשעולה על ראש ז״א נקראת כתר זרקא דטעמים. בעת ההיא נאמר בה אשת חיל עטרת בעלה.
פירוש. נודע שבעת שמלכות עלתה לבינה, בסוד י' שנכנסה באור, ונתמעט האור לאויר, הנה אע"פ שלעת גדלות הבינה, חוזרת המלכות ויורדת למקומה, זה אמור בישסו"ת, ולא באו״א עלאין, שבהם נשארה המלכות קבועה ואינה יוצאת מאויר שלהם לעולם, והיא נעשתה למלכות דאו"א, ונודע שמלכות דעליון היא כתר לתחתון, נמצא שמלכות נעשתה לכתר אל ישסו"ת, ולכן בעת שז״א עולה לבינה נעשית המלכות לכתר שלו בסו״ה אשת חיל עטרת בעלה, להיות כתר אל ישסו"ת. ונודע שאו״א עלאין הם טעמים, וישסו״ת נקודות.
וזה אמרו
ולזמנין איהי עטרה על רישא דאת ו'
דהיינו בעת שז״א עלה לישסו״ת, ומלכות דאו״א עלאין ה״ס הנקודה שעל הפרסא שה״ס ישסו״ת כגווגא דא ... וכו׳. ולזמנין נחית תחותוי כגוונא דא ... קמץ. דהיינו בעת שמתמעטת ויורדת למטה מחזה דז״א כדי לקבל ממנו המוחין דפנים בפנים, והיא בסוד נקודה תחת היסוד של ז״א, ולכן היא בסוד קמץ שהוא נקודות ומתחת האותיות. כד סלקא על רישא אתקריאת תגא זרקא וכו׳ היינו בעת שז״א עולה לישסו"ת, ומלכות שהיא עומדת בסוף או"א, למעלה מישסו״ת נעשית אליו לכתר, לפי הכלל שמלכות דעליון היא כתר דתחתון. ואו״א הם טעמים כנ״ל, ונקראת זרקא משום שנזרקת עד המחשבה העליונה שאין לה סוף. (עי׳ רע״מ פנחס אות תרס״ח).