זהר

מ) ואמאי הות מצה פרוסה בגין דאסתלק מינה ו׳ רגל דילה, למהוי לה כמצוה. ומצה פרוסה אשתארת ד׳. ובגין דא מצה פרוסה ד', מצה שלימה ה׳ ובגין דא אמרין הלל גמור והלל שאינו גמור בפסח, לקבל מצה שלימה ומצה פרוסה.

פירוש מעלות הסולם

מ) ואמאי הות מצה וכו': ​שואל, ולמה היתה מצה פרוסה. ומשיב, משום שנסתלק ממנה ו׳ הרומזת לאור החסדים, רגל שלה העומדת עליה, כי אין החכמה מאירה בלי חסדים, להיות לה כמצוה, בתוספת ו׳ הרומזת לז״א, ומשום זה מצה פרוסה נקראת ד׳ מלשון דלה ועניה. מצה שלימה נקראת ה׳. ומשום זה אומרים הלל גמור והלל שאינו גמור בפסח, והם נגד מצה שלימה, שה״ס המלכות במוחין דגדלות, ומצה פרוסה, שה״ס לחם עוני.
פירוש, תחלה היו החמה והלבנה, שהם ז״א ונוקבא, בסוד ב׳ המאורות הגדולים, ששניהם היו בקומה שוה, שז״א היה מלביש קו ימין דבינה, ומלכות לצד שמאל דבינה, ואז קטרגה הלבנה, מטעם כי מוחין אלו הם בבחינת דין, והם מוחין דאחורים שאינם מאירים, כי אז הנוקבא דבוקה בבינה ואינה מזדווגת עם ז״א בעלה, וע״כ היא עניה בלי אור ונקראת לחם עני מחמת שחכמה אינה מאירה בלי חסדים, ונקראת מצה בלי ו' הרומזת על הזווג עם ז״א שנקרא ו׳.
ואח״כ ע״י מ״ן שמעלים התחתונים, המלכות מתמעטת לנקודה, וחוזרת ונבנית לבנין גדול ע״י או״א, וחוזרים זו״ן למוחין דגדלות, ואע״פ שכבר עומדין זו״ן במוחין דפנים דגדלות, אין המוחין דאחורים בטלים, אלא חוזרים להאיר בבחינת הרחמים, וכל הארת החכמה שבמדרגה באים מאלו המוחין דאחורים, בעת שכבר נתקנו במוחין דגדלות, ואז הם בסוד מצות מצוה דהיינו מצה עם ו׳. ואז יכולה המלכות להאיר אל התחתונים הן חכמה והן חסדים, משא״כ במצב הא' שלא יכלה להאיר לתחתונים כלל, ואז נקראת לחם עני או מצה פרוסה.
וזה אמרו (באות ל״ט) דבגינייהו הות מצה פרוסה וכו' כי הערב רב המגבירים את קו השמאל ורוצים להמשיך הארתו ממעלה למטה בסוד מצה לשון מציצה וסחיטה שה״ס חטא עצה״ד בסוד סחטה ענבים, ונעשית לפרוסה מחמת חסרון החסדים, ובההוא זמנא היינו לעתיד לבא תהא שלימה וכו' שתאיר הן חסדים והן חכמה, הה״ד והיה אור הלבנה כאור החמה. ומפרש ואמאי הות מצה פרוסה וכו' כי מלכות ה״ס ה' שצרופה ד׳ ו' שד׳ רומזת להארת חכמה המלובשת בחסדים שה״ס ו׳, ומצה פרוסה ה״ס ד׳ לבד, שה״ס החשך שבשמאל בסוד דלת נעולה שמחמת המחלקת על קו הימין ננעלו כל האורות שבשמאל. (עי׳ שער הכונות ענין הפסח דרוש ו׳).