זהר

מט) וישראל כלהו כמה דאתרעו במה דנדיבו בקדמיתא, הכי נמי אתרעו בההוא חושבנא, וכדין אתקיים כל עבידא, בההוא רעותא. ועל דא אצטריך הכא חושבנא, בגין דבהאי אתקיים עבידא. אלה כתיב, ולא כתיב ואלה. אלא דא איהו חושבנא דפסיל כל חושבנין דעלמא, ודא אתקיים יתיר מכלהו, דבהאי אתקיים משכנא, ולא באחרא.

פירוש הסולם

מט) וישראל כלהו כמה וכו': וישראל כולם, כמו שהיה תחילה לרצונם במה שהתנדבו, כך היה רצונם בחשבון ההוא, כלומר, שע"י רצונם המשיכו המוחין דחשבון ההם, ואז נתקימה כל העבודה על ידי רצון ההוא. וע"כ צריך כאן במשכן חשבון, משום שבחשבון נתקימה העבודה, וע"כ אלה כתוב, דהיינו אלה פקודי המשכן, ולא כתוב, ואלה, ובכל מקום שכתוב, אלה, פוסל את הראשונים (ב"ר פי"ב ג') אלא זה הוא חשבון הפוסל כל חשבונות שבעולם, דהיינו המשכת הג"ר דחכמה שאינם של קדושה, (כנ"ל אות כ"ח ע"ש) שהם אינם מקיימים, אלא להיפך מחריבים המקום שנמשכים שם, (כמ"ש שם) אבל זה החשבון שבמשכן שהוא ו"ק דחכמה מתקיים יותר מכולם, ובזה מתקיים המשכן, ולא באחר.