זהר

מט) כד אתפלג ליליא, ואתער רוח צפון וקב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא בגנתא דעדן, כדין רוח צפון אקיש, ומטא לאינון דממנן בפלגות ליליא, לזמרא, וכלהו מזמרין ופתחין שירתא. וכד אתי צפרא ומתחבר קדרותא דצפרא בנהורא, כדין כלהו אחרנין אמרין שירתא, וכל ככבי רקיעא וכל שאר מלאכין מסייעין לון, כמה דכתיב ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלקים, עד דישראל נטלי שירתא ותושבחתא אבתרייהו.

פירוש הסולם

מט) כד אתפלג ליליא, ואתער רוח צפון וקב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן: כשנחלק הלילה, דהיינו בחצות הלילה ורוח צפון התעורר והקב"ה בא אז להשתעשע עם הצדיקים בגן עדן, כדין, רוח צפון אקיש ומטא, לאנון דממגן על פלגות ליליא לזמרא, וכלהו מזמרין ופתחין שירתא, אז רוח צפון דופק ומגיע לאותם הממונים על הזמרה בחצות לילה, וכולם מזמרים ופותחים את השירה לתחתונים, שיוכלו גם הם לומר שירה, כמ"ש להלן.
ביאור הדברים. כי לילה ה"ס המלכות, שהיא נוקביה של הז"א, ויש בה מיתוק מהבינה, כי אין בנין להמלכות מטרם שנתמתקה בבינה, כנודע. ולפיכך נבחן בהמלכות ב' בחינות, א) בחינתה עצמה, שהיא דין, והוא מדת חצי לילה הראשונה. ב) בחינת התכללותה בהבינה, שהיא מדת הרחמים, והיא חצי לילה השניה. ולפיכך בחצות לילה מתעורר רוח צפון, דהיינו רוח מהבינה המכונית צפון, כי דרום צפון ה"ס חו"ב כנודע, אשר רוח הזה ממתיק את המלכות. והנה תחילה מקבלת המלכות בחינת הקטנות של הבינה, וזה שאומר, וכדין רוח צפון אקיש, שהרוח צפון שהוא בינה, נושב ודופק בהמלכות שנק' לילה. כי הארת הקטנות מכונה בשם דופק. ואח"כ ומטא לאנון דממנן בפלגות ליליא לזמרא, והיינו הגעת הגדלות מהבינה להמלכות ולהמלאכים הנמשכים הימנה, כי ע"י המוחין שמגיעים להם הם אומרים שירה, וכד אתי צפרא ומתחבר קדרותא דצפרא בנהורא, כדין כלהו אחרנין אמרין שירתא, וכעלות הבוקר, שקדרותא דצפרא, שהוא החשכה הכפולה שנעשה בסוף הלילה בסמוך לעלות הבוקר, היא מזדווגת באור הבקר, אז כל מלאכים האחרים, דהיינו מלאכי מים דצד הימין, אומרים שירה. וכל ככבי רקיעא וכל שאר מלאכין מסייעין לון כמה דכתיב ברן יחד, וכו', וכל שאר המלאכים דהיינו כל מלאכי האש שמצד שמאל מסייעים אותם. כי שירה היא בחינת שמאל, וע"כ צריכים מלאכי הימין סיוע ממלאכי השמאל שיוכלו לומר שירה. כמ"ש​ ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלקים. שיורה על כל המלאכים כולם, הן מלאכי מים והן מלאכי אש, כי כלם אומרים שירה יחד. עד דישראל נטלי שירתא ותושבחתא אבתרייהו, עד שישראל למטה פותחים שירות ותשבחות אחריהם, כי מלאכים אלו חשובים מישראל, להיותם מבחינת מחזה ולמעלה דמדורין, ולפיכך ישראל מקבלים כח מהם לומר שירה. אבל המלאכים מבחינת מחזה ולמטה דמדורין, אומר לעיל בהיפך (באות מ"ג) שאינם יכולים להמשיך שירתם עד דישראל לתתא פתחי ואמרי שירתא וכו' ע"ש. כי אלו המלאכים להיותם מבחינת מחזה ולמטה כמו בחי' ישראל, נמצאים פחותים במעלה מישראל, וצריכים לקבל כח מישראל להמשיך שירתם.