מט) הנה כאשר עדיין לא מת שליש ת"ת, עדיין לא נגמר ירידת ונפילת אחורי דאבא ואמא לגמרי, וכאשר היו המלכים האלו נכנסים בכלי שלהם, היו מגולין באור גדול. אבל אחר שמת שליש עליון דת"ת, אשר אז נפלו שם האחורים דאו"א, הנה כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים, כדי לכנוס בכלי שלהם, היו מלובשים באלו האחורים שנפלו ונשארו באצילות, כנ"ל, והיו יוצאין המלכים האחרונים מלובשים באחורי או"א, וזה נשאר להם תמיד עד שיכלו כל הברורים לצאת, עד לע"ל ב"ב, וז"ס העלאת מ"ן אשר מעלין זו"ן אל אבא ואמא, והוא מסוד אלו האחורים דאו"א שירדו שם למטה באצילות עצמו כנ"ל, אשר לקחום הם.
מט) כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים כדי לכנוס בכלי שלהם היו מלובשים באלו אחורים שנפלו. כבר נתבאר ענין אחורים אלו של או"א, שהם כל בחינות הגדלות שהיו באו"א מבחינת פב"א ומבחינת פב"פ, כל זה ירד מבחינת ראש, ונעשו לבחינות חג"ת חסרי ראש. והוא מטעם, שהבחינה ממעלה למטה שלהם, שהוא הגוף, שהם ד' המלכים דעת חג"ת, עד שליש עליון דת"ת, נשברו ונפלו לבי"ע, ומשום זה נפגמו גם המ"ן ששמשו בראש, ונפלו עם אורותיהם, ואבדו הארת חכמה שבהם וקבלו בחינות חג"ת חסרי ראש. אלא שלא ירדו משום זה לחוץ מאצילות, כמו הכלים דז"ת, משום שאחוריהם דאו"א הנשארים עוד למעלה מבחינות אב"א, דהיינו ממה שהיו להם בטרם הגדלות, שכל זה נשאר בכל שלימותו, כנודע. וע"כ גם בחינות הגדלות דאו"א שנפלו לחג"ת, היו מוגנות ג"כ באותם האחורים מאב"א דראש. אלא יש חילוק גדול מבחינת או"א אב"א שנשארו בראש, כי אותם שנשארו בראש, לא נצטמצמו מחמת ה"ת שבעינים מעולם. אבל אלו הבחינות דגדלות, הנה המה כברהמשיכו הארת חכמה, וחזרה ונסתלקה מהם מחמת עלית ה"ת בעינים, אלא שקבלו התיקון של אחורים דראש, אחר שסבלו קלקול. וע"כ המה בחינת מקבלים מראש, ונחשבים לגוף.
ועם כל זה נבחנים אחוריים אלו שנפלו לחג"ת, והיו לבחינות כלים חדשים מתוקנים בתיקון קוים כמו או"א של ראש, והוא בכח קבלתם מהראש, כנ"ל. כי האחורים דאמא מתקן אותם בתיקון קוין, ומקשר אותם בקשר אחד, שפירושו כי קו האמצעי הנמשך באור חסדים מבינה עלאה, מיחד הימין והשמאל, ומכריע אותם גם בהארת ג"ר שלה. ומתיחדים כל הג' הקוין בהשפעת אור דחסדים, כי גם העליונים מקבלים שלימותם על ידיהם. וצריך שתזכור כאן כי העליונים הם חסד וגבורה, שהם בערך חכמה ובינה. ות"ת ה"ס התחתון, המקבל אור דחסדים מבינה עלאה, שבלבוש האחורים שלה יש בהם בחינת ג"ר, כנ"ל. וע"כ משתלמים גם החסד וגבורה, הצריכים להארת ג"ר, והבן היטב.
ונתבאר לעיל אשר ראש דישסו"ת מלביש מחזה דנקודים עד הפה דאו"א דנקודים. הרי שראש דישסו"ת מלביש על האחורים אלו דאו"א, שזה דומה בערך לאו"א דאצילות המלבישים על חג"ת דא"א דאצילות,שחג"ת אלו משפיעים לאו"א דאצילות כל שלימותם כנודע. כן כאן, נעשו האחורים דאו"א שנפלו לחג"ת, לפנימיות לראש דישסו"ת, שמהם יונק את שלימותו.
וזה אמרו "כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים כדי לכנוס בכלי שלהם, היו מלובשים באלו אחורים שנפלו, והיו יוצאים מלכים אחרונים מלובשים באחורי או"א". כי האורות דראש דישסו"ת עצמם היו מלובשים באחורים האלו, כי הם מלבישים אותם בפנימיותם, כנ"ל, וע"כ גם הגופים שלהם שהם ד' המלכים תנהי"מ, מלובשים ג"כ באלו האחורים דאו"א.
וצריך שתדע כי יש מרחק גדול בין האחורים דאו"א שנפלו, לבין הראש דישסו"ת. כי האחורים אלו הם באים מבחינת ראש דאו"א, אלא מטעם הפגם דשביה"כ ירדו לחג"ת, ואע"פ שהאורות יצאו על המסך דנה"י דא"ק שהם בחינות זו"ן, מ"מ אין המ"ן פועלים כלום בהראש, בהיותם שם בבחינת ממטה למעלה, וע"כ האורות דגדלות האלו שיצאו על המ"ן, נחשבים לבחינת או"א ואינם כלולים מעצמות ה"ת. אבל ראש דישסו"ת, כיון שבא ממסך דגוף הנקודים דהיינו ממסך דחזה,שהמה הכלים והאורות שנתפשטו מהמ"ן דנה"י דא"ק ממעלה למטה, הרי ה"ת מעורבת בהם בעצם, וע"כ ישסו"ת אלו, היו מלבישים החג"ת דנקודים בעצמם, אלו לא נשברו. וא"כ נמצאים עתה אותם ישסו"ת מרויחים הרבה, שהמה מלבישים על אחוריים דאמא, והם באמת מדרגה גבוה מהם, אלא מסבת נפילתם, היה אפשר לישסו"ת להלביש אותם, כמבואר.
נשאר להם תמיד עד שיכלו כל הבירורים לצאת עד לע"ל ב"ב. כלומר, שאלו האחורים נעשים תמיד בחינות לבושי מוחין לאורות של זו"ן, אשר באמצעותם אפשר לז"א להשיג כל מדרגותיו, ונשמר בהם. ולולא היה לו אלו הלבושים, לא היה ז"א יכול להשיג שום מוחין, כמ"ש במקומו. ולפיכך הוא צריך להם עד לע"ל, דהיינו עד שיספיק להשיג כל המדרגות שלו, שהוא בגמר התיקון.
העלאת מ"ן וכו' מסוד אלו האחורים דאו"א שירדו שם וכו'. כבר נתבאר לעיל ענין העלאת מ"ן, שאין או"א מזדווגים פב"פ זולת על ידי העלאת מ"ן (כמש"ל דף תק"א ד"ה המדרגה). כי להיות אמא עלאה באחורים אל אבא, בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינה פוסקת אחוריה זולת בהעלאת מ"ן דזו"ן שמעוררים אותה, להשפיע להם הארת חכמה,ובשבילם פוסקת אחוריה, וחוזרת פב"פ עם אבא עש"ה. ומתוך שאחורים אלו שנפלו מאמא, כבר היו בהם הארת חכמה של זו"ן, שכבר היו בחינת יחידה חיה נשמה בשביל זו"ן (כנ"ל דף תקי"ח ד"ה כי נתבאר) עש"ה. ע"כ כשזו"ן עולה למ"ן, הוא חוזר ומברר בירורים מן נשמה חיה יחידה אשר באחורים הללו, ומעלה אותם למ"ן בשבילו לאו"א. כי כשמעלה בירורים דנשמה למ"ן, דהיינו מאותו חלק האחורים שכבר שמשו שם באו"א בבחינת קומת בינה, נמצא גורם לאו"א זווג פב"פ דנשמה. וכשמעלה מבירורים דחיה, דהיינו מאותו חלק האחורים שכבר שמשו שם באו"א בבחינת קומת חכמה, נמצא גורם החזרת פב"פ לאו"א בבחינת חיה. וכן לצורך יחידה, הוא מעלה מהם בירורים דיחידה, והבן.