זהר

מט) אשתטח רבי חייא בארעא ונשק לעפרא, ובכה ואמר, עפרא עפרא, כמה את קשי קדל, כמה את בחציפו, דכל מחמדי עינא יתבלון בך, כל עמודי נהורין דעלמא תיכול ותידוק. כמה את חציפא, בוצינא קדישא דהוה נהיר עלמא שליטא רברבא ממנא דזכותיה מקיים עלמא, אתבלי בך. רבי שמעון נהירו דבוצינא, נהירו דעלמין, אנת בלי בעפרא ואנת קיים ונהג עלמא. אשתומם רגעא חדא, ואמר עפרא עפרא לא תתגאי, דלא יתמסרון בך עמודין דעלמא, דהא רבי שמעון לא אתבלי בך.

פירוש הסולם

מט) אשתטח ר' חייא וכו': השתטח ר' חייא על הארץ, ונשק את העפר, ובכה ואמר, עפר עפר, כמה אתה קשה עורף, כמה אתה בעזות, אשר כל מחמדי העין יהיו בלים בך, כל עמודי האור שבעולם תאכל ותטחון. כמה אתה חצוף, המאור הקדוש שהיה מאיר לעולם, השליט הגדול, הממונה על העולם, שזכותו מקיים את העולם, נבלה בך: רבי שמעון, אור המאור, אור העולמות, אתה בלה בעפר, ואתה קיים ומנהיג את העולם. השתומם רגע אחד, ואמר, עפר עפר, אל תתגאה, כי עמודי העולם לא יהיו נמסרים לך, שהרי רבי שמעון לא נבלה בך.
יש להבין היטב ענין ההשתטחות הזאת דר"ח. והענין הוא כי תמצא במאמר דר"ח לר' יוסי, שעיקר העסק שלהם בהאי אורחא דאזלי יחד, היה בהאי תרעא סתים, שהיא המלכות דמלכות שאינה מקבלת כלום מכל אלו המוחין העלאין שבשתא אלפי שני מטרם גמר התיקון. כמ"ש מפורש היטב במאמר דר"ח. ור' יוסי השיב לו בשם ר' שמעון, דודאי הכי הוא, שהשער הזה נשאר סתום וכל השלימות היא רק בסוד המפתחא, כנ"ל. וזה שהציק להם מאד, עד שבא ר' חייא להתעוררות גדולה, ואשתטח בארעא ונשק לעפרא ובכה ואמר עפרא עפרא כמה את קשי קדל, וכו'.
וז"ש, דכל מחמדי עינא יתבלון בך: כי ע"י חטאו של אדה"ר נשרו כל הנשמות ממנו ונפלו בשביה אל הקליפות, שהן כוללות כל הנשמות שבעולם. ואדה"ר בתשובתו תיקן רק את חלקו בלבד, וגם זה לא בשלימות הגמורה. ואחריו הן הנשמות המתבררות בכל דור ע"י תשובה ומע"ט עד גמר התיקון. ונמצא שכל אלו הנשמות הגבוהות מבחינת יחידה וג"ר דחיה, שהן תלויות בהברור ובהזווג על המלכות דמלכות, שהיא השער הסתום שאין לה בירור וזווג כנ"ל, הנה כל הנשמות ההן מתבלות בעפרא שהוא הקליפות, וה"ס​ דמעת העשוקים ואין להם מנחם (קהלת ד'), כי קליפת העפר שולטת עליהם בחוצפה ובקשיות עורף, בהיותה בטוחה בכחה שאין מי שיוכל להציל אותם מידה. וזה שבכה ר' חייא ואמר לעפרא שהוא הקליפות כמה את קשי קדל כמה את בחציפו דכל מחמדי עינא יתבלון בך כי כל אלו הנשמות הגבוהות מכולם, שהן מחמדי עינא נרקבות בך בלי תקוה להצילן מידך.
וז"ש, כל עמודי נהורין דעלמא תיכול ותידוק: היינו כל צדיקי העולם המאירים את העולם, נמצאים גם הם חסרים מהשלמתם מסבת השביה של אלו הנשמות הגבוהות. משום שכל הנשמות כלולות זו מזו. ולפיכך נמצא שגם הם נאכלים ונדקים בכח החוצפה של האי עפרא.
וז"ש, בוצינא קדישא וכו' ר"ש לא אתבלי בך: תחילה רצה לומר שגם ר"ש אתבלי בהאי עפרא, והוא כי שמע מר' יוסי שגם הוא הסכים ששער זה סתום ואין לגלותו, ואח"ז תמה ואמר ר"ש נהירו דבוצינא וכו' ואנת קיים ונהג עלמא, כלומר, כיון שהוא המקיים כל העולמות ומנהיג אותם איך אפשר שלא יהיה שלם בכל שלמותו. אח"ז אשתומם רגעא חדא, כלומר, שהתישב בדעתו, ואמר בהחלט שר"ש לא אתבלי בך. כי הוא ודאי בתכלית השלימות אלא שלא יכול להבין האפשרות הזו.