תוכן

מט) ואמנם כפי זה יש קושיא, שא"כ היה מספיק שיהיו ל"א חוטים לבנים, וא' לבדו של תכלת, ואינו כן, אלא שבכל הד' ציציות, יש חוט אחד של תכלת, וז' חוטין לבנים. אך הענין הוא, כי בזה היה"ו האחרון של ב"ן, שהוא דמילוי ההי"ן, ונודע כי כל מילוי ההי"ן הוא במלכות, ולכן בזה שם יה"ו הרביעי, שהוא בחינת המלכות, אנו לוקחין המלכות שבו היא בעצמה להשלים המספר. אבל בג' ציציות האחרים, שהם: ע"ב, ס"ג, מ"ה, והם זכרים, וכל א' יש בו ח' אותיות שלימות אין אנו לוקחין את המלכות עצמם שבהם, אלא ע"ד רמז בלבד, ולכן יש תכלת בכולן, אבל בחי' המלכות המשלמת באמיתות מספר הל"ב חוטין, אינה היא בכנף הרביעי שהוא נוקבא כנזכר. ואמנם כבר נתבאר לעיל, שכל שם מאלו הד' יה"ו שבמוח בינה דאימא, אינו רק מג' אותיות לבד, ואם נצרף המלכות שהיא ה' אחרונה שבשם האחרון כנזכר, יהיה הוא מד' אותיות גמורות והרי נתבאר שאינו כן. אבל הענין הוא, כי אפילו בזה הכנף הרביעי, אין אנו לוקחין המלכות עצמה לטעם הנזכר, אבל מה שאנו לוקחין ממנה, הוא בחי' המילוי שלה לבד, והענין, כי הנה מן הה"א האחרונה של שם שהיא רומזת במלכות כנודע, (יוצא הוי"ה אחרת דמילוי ההי"ן כנודע). והנה מילוי דמילוי הוי"ה זו, הם כ"ג אותיות כזה יו"ד וא"ו דל"ת, ה"ה ה"ה, וא"ו וא"ו, ה"ה ה"ה, כמנין חו"ט. וזה ענין החוט החסד שם בכנף הד', שאנו משלימין אותו על ידי מילוי הזה, שהוא בגימטריא חו"ט. ואמנם החוט הזה נזכר בתורה בלשון פתיל תכלת, והוא לרמוז, כי המלכות הזו הנרמזת בתכלת, גם היא כלולה מעשר, והם עשרה הויו"ת כולם במילוי ההי"ן, והם בגימטריא פתי"ל.