תוכן

מט) מלת לכה ואשלחך, סותרים זא"ז, אך הכוונה: כי הלא הקב"ה היה משלח את משה, בב' שליחות: א' לטובת גאולת ישראל, והב' לרעה, שע"י השליחות נאמר, תכבד העבודה על האנשים. אמנם הקב"ה, אינו מכנה השליחות לעולם על הרעה, לכן נגד הא' שהוא תכבד העבודה, אמר לכה לעצמך, כאלו איני משלחך. אך נגד הב' שהוא לטובת גאולת ישראל, אמר ואשלחך, כי בכאן כנה הקב"ה שמו על השליחות לטובה. וכיוצא בזה תבין פסוקים, ואשמע את קול ה' אומר, את מי אשלח, ומי ילך לנו. תחלה אמר אשלח, ואחר כך אמר ילך. גם תחלה לשון יחיד, ואחר כך לשון רבים. אך הענין, כי ישעיה חצי נחמה וחצי צרה, כמ"ש. אך ירמיה כולו צרה. אמנם נגד ב' אלו אמר, את מי אשלח נגד הטובה והנחמה, לז"א לשון שליחות גמור, ובלשון יחיד כי כינה השליחות לעצמו לבד. אך נגד היותו שליח בענין הצרות, אמר ומי ילך לנו, בלשון הליכה, ובלשון רבים, כי לא רצה הקב"ה לעשות רעה לבדו. ואמר ישעיה, הנני שלחני, ר"ל, איני רוצה, רק שאהיה שליח לטובה, וזהו שלחני בלשון שליחות. אז אמר לו הקב"ה לך, כי עתה לא היה צריך רק לרעה, לז"א לך ואמרת וגו', שהיא רעה, לכך אמר בלשון הליכה.