תוכן

מט) דע, כי בזמן גלות מצרים היו אותיות אדנ"י מופרדות, נ"א במקום א' וי"ד במקום א', ושם אדנ"י יש לו ד"ן באמצע, וא' של אהי"ה בתחילתו ויו"ד של הוי"ה בסופו למתקו, וחטא קין היה למתקו, שהפריד אלו השני אותיות א"י והניח ד"ן לבדו. וז"ס א"י (שם ד' ט') הבל אחיך, פי' למה הפרדת א"י מד"ן, וז"ס קול דמי אחיך, פי' כי מלת דמ"י עולה ד"ן צועקים אלי מן האדמה, ואני בכל הגוים אשר יעבודו ד"ן אנכי, פירוש במלת דן לגמרי, אבל עם ישראל אני מתנהג עמהם במלת אדנ"י, אות נ' כפופה באמצע של א"י שהם ראשי ב' שמו' של הוי"ה ואהי"ה, כדאי' בתיקונים, א"כ בזמן הגלות היו הב' של אותיות ד"נ הם עם המיתוק הנז' מתמתקים נ' עם י' של הוי"ה, והד' עם א' של אהי"ה, וג"כ נמתקים הנ' עם הא' והד' עם היו"ד.