זהר

מט) ואי תימא, והא בכמה דוכתי אקרי מלאך, ולא אתי למיזן עלמין. ועוד, דבשמא דא לא זן עלמין, אלא בשמא דיי'. הכי הוא ודאי, כד שליח מגו אבא ואמא, אקרי מלאך, וכיון דשארי על דוכתין, על תרין כרובין אדני שמיה.

פירוש הסולם

מט) ואי תימא והא וכו': ואם תאמר, הרי בכמה מקומות נקראת המלכות מלאך, ולא באה לזון את העולמות. ועוד שבשם זה, מלאך, אינה זנה את העולמות אלא בשם הויה. ומשיב, כך הוא ודאי, כשהיא שליח מן אבא ואמא נקראת מלאך. וכיון ששורה על מקומה, על ב' כרובים, אדני שמו.
פירוש. יש ב' זווגים באו"א עלאין, א' הוא זווג להחיות העולמות, והוא זווג דלא פסיק, ואפילו כשבני העולם חוטאים ופוגמים בזווג זו"ן, עכ"ז זווג דאו"א אינו נפסק. כי אם היה נפסק ח"ו, היה חורבן העולמות. אמנם מזווג זה לוקחים העולם כדי צרכם ולא בהרוחה. ויש זווג ב' באו"א עלאין, שהוא לתת מוחין לזווג זו"ן, ואז יש זווג זו"ן, ומזווג זה לוקחים העולם כדי צרכו וקיומו שלא יחרב העולם. נפסק באו"א, אם בני העולם אינם כדאי. והן מזווג כדי להחיות העולמות, והן מזווג זו"ן לתוספת שפע וברכה אין העולם מקבל אלא ממלכות. ולפיכך כשהמלכות משפעת לעולם מבחינת זווג דאו"א כדי להחיות העולמות, אז היא נקראת מלאך, דהיינו שליח מאו"א לפרנס העולם כדי צרכו וקיומו שלא יחרב העולם. אבל מבחינתה עצמה אינה משפעת להם כלום, כי אז אין זווג ז"א ומלכות, וע"כ היא אינה עולה בשם כלל. משא"כ בזווג הב' דאו"א שז"א ומלכות מקבלים מוחין לזווג, והם מזדווגים להשפיע תוספת שפע וברכה. אז המלכות משפעת לעולם מבחינתה עצמה, מזווגה עם ז"א, ואז היא נקראת בשם בפני עצמה, דהיינו אדני.
וז"ש (באות מ"ח) כד איהו שליחא וכו' הא לך כל מה דתצטרכי למיהב לון, דהיינו בחינת זווג א' דאו"א, שהוא רק לפי מדת הצורך של העולמות שלא יחרבו. וז"ש, כד שליח מגו או"א, דהיינו מבחינת הזווג כדי להחיות העולמות, שאז בז"א ומלכות אין זווג, אקרי מלאך, כי אינה עולה אז בשם לפי עצמה, כי אינה נותנת מבחינתה עצמה כלום. וכיון דשארי על דוכתין על תרין כרובין, דהיינו שיש זווג ז"א ומלכות במקומם עצמם, כי מקבלים מזווג הב' דאו"א, אדנ"י שמיה, היא נקראת בשמה עצמה, אדנ"י, כי אז משפעת להם מבחינתה עצמה.