זהר

מט) ת"ח, מן יומא דאתבני בי מקדשא, הוה קב"ה מסתכל ביה, וחביב עליה סגי, והוה דחיל עלייהו דישראל, דיחטון, ויחרב בי מקדשא, וכן בכל זמנא דהוה אתי לגבי בי מקדשא, הוה לביש ההוא פורפירא, לבתר דגרמו חובין, וארגיזו קמי מלכא, אתחרב בי מקדשא, ובזע ההיא פורפירא היינו דכתיב עשה ה' אשר זמם.

פירוש הסולם

מט) תא חזי וכו': בוא וראה מיום שנבנה בית המקדש, היה הקב"ה מסתכל בו, והיה חביב עליו מאד. והיה מפחד על ישראל שלא יחטאו ויחרב בית המקדש. וכן בכל פעם שהיה בא לבית המקדש, היה לובש פורפירא הזו. דהיינו שהיה מזדווג עם המלכות ואחר שגרמו החטאים והכעיסו את המלך, נחרב בית המקדש וקרע לאותה פורפירא. היינו שכתוב, ​עשה ה'אשר זמם בצע אמרתו.