זהר

מט) סופיה דקרא מה כתיב, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך. ב״נ מנייכו, אי בעיתו לשלומי למלכא, ולקרבא קמיה דורונא, אתון משדרין ליה בפגימא, או לא. הירצך או הישא פניך בההוא דורונא, כ״ש וכ״ש דאתון מקרבין קמאי ב״נ פגים לקרבא דורונא, הא דורונא דלכון לכלבא אתמסר, דודאי ב״נ דאיהו פגים, פגים הוא מכלא, פגים הוא מהימנותא. וע״ד כל איש אשר בו מום לא יקרב.

פירוש הסולם

מט) סופיה דקרא מה וכו׳: בסופו של המקרא מה כתוב, הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך, אדם מכם אם צריך לשלם אל המלך ולהקריב לפניו מנחה, התשלחו לו עם מום או לא. הירצך או הישא פניך במנחה ההוא שיש בה מום, כל שכן וכל שכן שאתם מקרבים לפני אדם פגום להקריב לי מנחה, הרי המנחה שלכם תמסר לכלב. כי ודאי הוא אדם שהוא בעל מום פגום הוא מכל, פגום הוא באמונה, ועל כן כל איש אשר בו מום לא יקרב.