זהר

מט) ד״א ע״כ עלמות אהבוך. שפיר הוא מאן דאמר. על מות אהבוך, דהא במלה דא מאריהון דדינין אתבסמן, ובגין דהאי קטרת, אתקטר במשחא דלעילא יתיר, אתחשב קמיה דקב״ה, מכל קרבנין ועלוון. אמרה כ״י, אנא כקטרת, ואנת כמשחא, משכני אחריך נרוצה וגו׳. נרוצה: כד״א, על כן עלמות אהבוך. אנא וכל אוכלוסין, דהא כלהו בי אחידן, ועל דא משכני, דהא בי תליין.

פירוש הסולם

מט) ד"א על כן עלמות אהבוך: פירוש אחר, ע״כ עלמות אהבוך, יפה הוא מי שפירש על מות אהבוך, כי בדבר זה, דהיינו שמן, שהוא חסדים, בעלי הדין מתבשמים, כי עלמות היא אותיות על מות. פירוש, כשהחכמה שבמלכות היא בלי חסדים, נמשכים ממנה דינים קשים כמות, (כנ״ל ב״א דף מ״ז אות ל"ד ד״ה נפק) ובשביל זה המלכות ומדרגותיה אוהבים להתדבק בז״א שהוא חסדים, ודש על מות אהבוך. כי הפירוד ממך קשה כמות. כי הקטרת הזו, שהיא הארת חכמה, מתקשרת בשמן של מעלה ביותר, שהוא חסדים, וחשובה לפני הקב״ה, מכל הקרבנות והעולות. אמרה כנסת ישראל, שהיא המלכות, אני כקטרת, כי המלכות ה״ס חכמה תתאה, ואתה, דהיינו ז״א, כשמן, שהוא חסדים, ע״כ, משכני אחריך נרוצה וגו'. נרוצה, בלשון רבים, הוא כש״א, על כן עלמות אהבוך, דהיינו אני וכל חיילותי, כי כולם נאחזים בי. וע״כ משכני, כי הם תלוים בי.