זהר

מט) ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת, עגל לחטאת מבעי ליה, כגוונא דכהנא. אלא ישראל הא קבילו עונשא, וע״ד לא כתיב בהו עגל לחטאת, אלא עגל לעולה. מ״ט. דכל אינון דחבו ביה, קבילו עונשא, בין במלולא, בין בעובדא, בין בפולחנא, ואפילו אינון דלא עבדו מדי, אלא דסליקו ליה ברעותא דלבייהו למפלח ליה, אתענשו, כמה דכתיב וישק את בני ישראל. אבל כל אינון דסליקו ליה ברעותא דלא למפלח ליה, אלא דסליקו גוונא דרעותא מניה, הבא אתדכן, ומקרבין ליה לעולה ולא לחטאת.

פירוש הסולם

מט) ואל בני ישראל וגו׳: ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת. שואל, עגל לחטאת היה צריך לומר, כמו בכהן. ומשיב, אלא ישראל כבר קבלו עונשם, ועל כן, לא כתוב בהם עגל לחטאת, אלא עגל לעולה. מהו הטעם, שהיו צריכים עגל לעולה. כי כל אלו שחטאו בו, בעגל, בין בדבור, בין במעשה, בין בעבודה קבלו עונש, ואפילו אלו שלא עבדו ממש אלא שעלה ברצון לבם לעבוד לו, ג״כ נענשו, כמ״ש, וישק את בני ישראל, שמזה הגיע עונש לאותם שעלה ברצונם לעבוד לו, אבל כל אלו שהעלו ברצונם שלא לעבוד לו, אלא רק מעין של רצון העלו ממנו, נטהרו כאן, בקרבן עגל לעולה, וע״כ מקריבים אותו עולה ולא חטאת. כי עולה נקרבת על הרהורי הלב.