זהר

מט) ונטילת נביעו ושקיו מניה לעילא, בקוצא דיליה לעילא, ובאמצעיתא, ובקוצא דיליה לתתא. וכד נחיתת, נחיתת כלילא מתלת טפין. בההוא זמנא אתמר בה הול״ך סגולת״א, ואתקריאת יי״י בתלת יודי״ן. י׳ עלאה איהי על רישא דא׳, דאיהי כתר עליון על כל עלאין, ולבתר נחיתת באמצעיתא, ונטלא מתמן בעמודא דאמצעיתא, ולבתר נחיתת לתתא באתרהא, י׳ דאיהי לתתא מן א.

פירוש מעלות הסולם

מט) ונטילת נביעו ושקיו וכו׳: ולוקחת מן הי׳ מבוע ושפע של השקאה היינו מוחין, בקוץ העליון של הי׳, ובאמצעותה, ובקוץ התחתון שלו, היינו שנכללת מג׳ הקוים ימין ושמאל אמצע, של או״א עלאין, וכשהיא יורדת לקבל המוחין דפב״פ, יורדת כלולה משלש טפות, שהן ג׳ קוים, בעת ההיא נאמר בה הולך סגולתא, דטעמים הכלולה מג׳ נקודות ונקודה האמצעית היא למעלה מב׳ הנקודות שבימין ושמאל. ונקראת יי״י בשלש יודין, י׳ העליונה, היינו הנקודה האמצעית של הסגולתא, היא על ראשה של הא׳, שהיא הכתר העליון על כל העליונים, היינו ישסו"ת וז״א, ואח״כ יורדת באמצע, היינו בסוד נקודת השורוק שהוא מלופום ו׳ ונקודה, שז״א הוא בחי' ימין דבינה וכולו חסדים בסוד ו׳, ומלכות היא בחי׳ חצי השמאל דבינה, ומאירה בהארת חכמה. ולוקחת משם קו השמאל בעת שהיא בעמוד האמצעי. שהוא ז״א. ואח״כ יורדת במקומה למטה, דהיינו נקודה תחת יסוד דז״א, ונתקנת שם לפרצוף שלם, והיא מרומזת בי׳ התחתונה של הא׳.
ביאור המאמר: ענין הקירטא שפירושו קלע, הוא התקון הראשון של המלכות שהיא השכינה, להעלותה לבינה, ובסוד הטעמים נקראת פעולה זו בשם זרקא, שהצדיק המתפלל ומעלה מ״ן צריך לכוון מחשבתו להעלות המלכות למקום בינה, ואז היא נעשית כתר לז״א כמו בינה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה, וזה שאמר ר״ש לר״א, קום אלעזר ונטיל קירטא שיקח הקלע שהוא התחלת התקון של השכינה, ואקיף לה תגא להעלותה לבינה ותהיה שוה כמו כתר דז״א, כי אקיף הוא לשון סמיכות כמו אין מקיפין בבועי (חולין מו:) שפירושו סמיכות והשוואה.
ונודע שמלכות מסיימת כל ספירה וכל מדרגה, מחמת שמעכבת את האור הבא אל המדרגה שלא יתפשט לתוכה, מכח הצמצום שנעשה עליה שלא תקבל מאור העליון, וע״כ אין האור של המדרגה נמשך אלא עד המלכות וכשמגיע אל המסך שבמלכות הוא מסתיים, ואז נעשה על המסך שבמלכות, זווג דהכאה עם האור, ולפיכך כיון שמלכות עלתה לבינה, נמצא שסיימה את האור במקום שעלתה דהיינו באמצע הבינה, וחצי בינה ותפארת ומלכות הנמצאים מתחת המלכות המסיימת יצאו ממדרגתם למדרגה תחתונה, והנה בכל מדרגה צריך שיהיה בה חמשה כלים, לקבל חמשה אורות: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. ומתוך עליית המלכות לבינה לא נשאר בהמדרגה אלא ב׳ כלים שלמים שהם כתר חכמה, ע״כ לא נשאר בה רק ב׳ אורות שהם נפש רוח, (מטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות, שבכלים העליונים מקבלים תחלה, ובאורות התחתונים נכנסים תחלה), וג׳ האורות נשמה חיה יחידה חסרים בה כי אין להם כלים להתלבש בהם. אמנם ע״י עליית מיין נוקבין מתורה ותפלה של הצדיקים נמשכת הארה עליונה מחכמה ובינה דא״ק המוציאה את המלכות מבינה שבכל המדרגות ומורידה למקומה, שאז יש במדרגה חמשה כלים, וכיון שיש ה׳ כלים חוזרים ומתלבשים בה כל חמשה אורות נרנח״י. וזה אמרו וזריק מנה איהי אבן, טפה קדישא וכו׳ היינו שיעלה מ״ן לזווג חו"ב דא״ק, שע״י הארת הזווג מטפת החכמה יורדת מלכות המסיימת למקומה, ונשלמת המדרגה בה׳ כלים כח״ב תו״מ, ובה׳ אורות נרנח״י. והנה צורת א׳ מורה על צורות עשר הספירות בעת הצמצום ב׳ דהיינו על עליית המלכות לבינה, כי י׳ העליונה ה״ס כתר וחכמה שנשאר בפרצוף וי׳ תחתונה ה״ס בינה תו״מ שיצאו מן המדרגה ונפלו אל המדרגה התחתונה, והסיום החדש שנעשה ע״י עליית המלכות המסיימת, ה״ס הקו האלכסוני שבאמצע אות א׳, ומורה גם על הגדלות שבינה ותו"מ שיצאו בזמן הקטנות עולים בחזרה ומתחברים עם המדרגה או הפרצוף לעת גדלות ע״י הקו האמצעי שבא׳ ומתגלים אז כל המוחין.
וזה אמרו ובגין דא שעלתה המלכות לבינה, אסתלקת עזקא מן א׳ הרומזת על י׳ הראשונה של הא׳ שה״ס כתר חכמה וקו ימין שבה, מן זרקא שבאורות הטעמים מצטיירת צורת האותיות הנכללות בטנת״א מן טעמים, כנודע כי כל אחד מטנת״א כלול מטנת״א. (ע״ח שער טנת״א פרק א׳ דף ס״א ט״ב סוף ד״ה ונבאר עתה, כתב שם ויש בכל הוי״ה מהם בחי׳ טנת״א) ויש צורת א׳ מצויירת כולה מטעמים של זרקא, והטבעת העליונה של הזרקא ה״ס י׳ העליונה של הא׳ שה״ס קו ימין לקבלא עלה אבן יקרה דאיהי טפה ה״ס הטפה של הארת הזווג דחו״ב דא״ק, המורידה את המלכות למקומה ובינה ותו"מ שירדו, חזרו ועלו ונתחברו עם כתר וחכמה ע״י הקו האמצעי של הא׳, ואחר שנעשה התקון לקבלת המוחין דפב״פ המפורש להלן, אז ומיד והשקה את כל פני האדמה, כי אדמה ה״ס המלכות, ופני האדמה הם המוחין דפנים.
ובאות מ״ח מפרש סדר עליית המלכות לבינה, וסדר המשכת המוחין לבנין הנוקבא יותר בפרטות, כי בכל יום ויום, בכונת התפלה צריכים להמשיך מוחין ולבנות הנוקבא דז״א מחדש בסוד מה שאמרו חז״ל שבכל יום חוזרת להיות בתולה ואיש לא ידעה, וסדר הבנין הוא שצריכים להמשיך שני מיני מוחין, שהם: עבור יניקה מוחין דאחור, ועבור יניקה מוחין דפנים, עבור פירושו מוחין דנה״י, יניקה פירושה מוחין דחג״ת, מוחין פירושם מוחין דחב״ד, מתחלה מקבלת מוחין דעי״מ בבחי׳ אחוריים דז״א, ובקומה שוה עד הכתר ואחר כך יש לכוין להמשיך לה ג׳ הבחינות עי״מ דפנים הבאים לה ע״י בנין או"א. וזה אמרו כד סליקת כשהיא עולה לקבל המוחין, סליקת באמא עד הבינה, שהיא הכתר לזו״ן יחד, בסוד שני מלכים משתמשים בכתר אחד, דאיהי א׳ מן אדנ״י אהי״ה כי בשם אדנ״י יש צירוף א׳ די״ן, אשר א׳ רומזת על רחמי הבינה שנקראת בשם אהי״ה, הממתקת את דין של המלכות, וביחד נעשה צירוף של שם אדנ״י. ואומר שהיא עולה על עמודא דאמצעיתא דאיהי ו׳ כי היא עולה עד מלכות דאו״א עלאין, בסוד י׳ שהיא מלכות ונכנסת לאור שעי״ז נעשה האור לאויר, ואי היא בסו״ה אשת חיל עטרת בעלה, (זהר פרשת תרומה אות תקע״ח) דאיהי כריכא ביה כעזקא באצבעא, כי בתחלת תקונה של הנוקבא הנפרדת דז״א, חיבר אותה המאציל עם הנוקבא שבגופא דז״א, שה״ס הצד השמאלי שבו, ונעשו שתיהן לנוקבא אחת לז״א, וכשנמשכו להם המוחין דימין ושמאל מבינה, לקח ז״א שה״ס הימין שבו, את אורות הימין דבינה. ונוקבא הנפרדת לקחה האורות דקו שמאל דבינה כמו הנוקבא שבגופו דז״א, מחמת שנתחברה עמה לנוקבא אחת. וסליקת בד׳ מן אדני דאינון תרין דרועין ותרין שוקין דהיינו קומת נה״י שה״ס עבור ונצח הוד כולל גם יסוד, וקומת יניקה שה״ס חסד גבורה ות״ת כלול עמהם, עד דסליק לאת י' וכו׳ דהיינו פרצוף חב״ד שה״ס המוחין. דמתמן אתנטילת וכו׳ כי אבא יסד ברתא, וכל גילוי החכמה הוא רק במלכות.
והנה ע״י עליית מלכות לבינה נבקעה כל מדרגה לב׳ חצאים: לכתר וחכמה שנשארו במדרגתם להיותם ממעל למלכות, ולבינה ותו״מ שנפגמו ע״י המלכות שעלתה ויצאו מן המדרגה, וכן נעשה בכל המדרגות (סולם ב"א דף ד׳ ד״ה וביאור) ובזה נתתקן הקטנות בכל המדרגות. ולעת גדלות נעשה זווג ע״ב ס״ג שמהארת הזווג יורדת המלכות למקומה למטה, וג׳ הספירות בינה ותו"מ נטהרות מפגם הדין שבמלכות, והן חוזרות ועולות למדרגתן, ונעשו שם בחי׳ שמאל של המדרגה, וכתר חכמה הם הימין, וקו האמצעי המכריע ומשוה ב׳ הקוים ימין ושמאל שיאירו זה בזה ויוכללו זה בזה נעשה ע״י המסך דחיריק הממעט את קו השמאל לבחינת ו"ק דחכמה דהיינו שלא יאיר אלא ממטה למעלה, וכדי שיוכל קו האמצעי לעורר את המסך דחיריק שבו הוא צריך לעזר מלמעלה, כי מאחר שכבר ירדה המלכות מבינה ונטהרו ג׳ הכלים בינה תו"מ מכל פגם א״כ איך יכול קו האמצעי למעט שוב את הקו השמאל בכח המסך דחיריק שהיא בחינת החזרת המלכות לבינה, לכן התקין רדל״א את עצמו שמלכות שלו לא תצא מבינה שלו לעולם, ואין בו בחי׳ הטהרה של קו השמאל, שלכן הוא נקרא רישא דלא אתיידע, כי לא נודע בו הארת חכמה וכולו ימין שהוא חסדים, ובזה נחלש גם כח השמאל של מטה וקו אמצעי יכול למעטו. וזה אמרו ונטילת נביעו ושקיו מניה לעילא בקוצא דיליה לעילא, שה״ס קו הימין המאיר תמיד אפילו כשהמדרגה היא בעת קטנות, ובאמצעיתא שה״ס החסדים שברדל״א הנמשכים לקו האמצעי ע״י המסך דחיריק שבו, ובקוצא דיליה לתתא שה״ס הארת קו השמאל שהם בינה תו״מ שחזרו ועלו למדרגתן, וכד נחיתת. כשיורדת לקבל את המוחין דפנים, בסוד לכי ומעטי את עצמך, נחיתת כלילא מתלת טפין שה״ס השורש לג׳ הקוים ימין ושמאל אמצע, בההוא זמנא אתמר בה הולך סגולתא היינו סגולתא דטעמים ששם הקו האמצעי הוא למעלה מב׳ הקוים ימין ושמאל, משא״כ בסגול דנקודות שמורה שהקו האמצעי הוא למטה מב׳ הקוים ימין ושמאל (פתיחה לפירוש הסולם אות מ׳) ואתקריאת יי״י בתלת יודי"ן הרומזים על ג׳ הקוים, י׳ עלאה איהי על רישא דא׳ דאיהי כתר עליון על כל עלאין כי נודע שבעת שמלכות עלתה לבינה בסוד י׳ שנכנס באור הבינה, ונתמעט מאור לאויר, אעפ״י שלעת גדלות הבינה חוזרת הי׳ למקומה זה אמור רק בישסו״ת ולא באו"א עלאין שבהם נשארת המלכות קבועה ואינה יוצאת מאויר שלהם לעולם, והיא נעשית למלכות דאו"א, דהיינו לבחי׳ י׳ של שם הוי״ה, ונודע שמלכות דעליון נעשה כתר לתחתון, נמצא שמלכות נעשה כתר אל ישסו״ת, וזה אמרו דאיהי כתר עליון על כל עלאין דהיינו ישסו"ת וזו"ן. ולבתר נחיתת באמצעיתא, היינו בעת שנכללת בנוקבא שבגופא דז״א בסוד מחצית השקל (זהר תרומה אות תקע״ט) ובסוד נקודת השורוק ו' ונקודה, ששניהם יונקים מבינה, ונטלא מתמן בעמודא דאמצעיתא, כי ז״א לוקח החסדים מקו ימין דבינה, והנוקבא הנפרדת לוקחת האורות דקו שמאל דבינה כמו הנוקבא שבגופא דז״א מחמת שנתחברו שתיהן לנוקבא אחת. (פתיחה לפירוש הסולם אות פ״ח ד״ה ביאור) ולבתר נחיתת לתתא באתרהא, היינו לאחר המיעוט שיורדת למטה מיסוד דז״א, כמו שהיתה בשורשה, למטה מכל מדרגת ז״א י׳ דאיהי לתתא מן א׳, ואז מקבלת הארותיה מן ז״א במוחין דפב״פ.